ופתאום כלל וכלל בלי שהוזמנה, קפצה לה הכוכבית הארורה לביקור והתיישבה חזק על הכתף של דייויד בלאט. כי הרי לא חשוב מה ואיך תעשה או לא תעשה השנה מכבי ת"א, עננת הברך הפצועה של דורון פרקינס תרחף שם.

על בלאט, על פארגו, על אידסון - "כוכבית פרקינס".

אם לא יעלו, יפסידו אליפות, וואט אבר - אז תארו לעצמכם "מה היה אילו פרקינס היה כאן".

ואם יזכו בגביע אירופה, זה יהפוך את הקבוצה לאגדה חיה. "היינו הכי טובים, וזאת עוד בלי פרקינס". סוג של כוכבית זהב למאמננו העולה ושות'.

זה מה יש חברים, חבל, תתמודדו. מזלכם שיש לכם עדיין אס קטן בשרוול - שארפ שמו. תנו לו לשחק! הלו זה, שארפ! שארפ!

אבל אני באתי הנה לדבר על ליגת מנש הפעם:

אז כך: העונה שם כבר ממש מסתיימת בקרוב, משמע בעצם מתחילה סוף סוף עם פלייאוף פוטנציאלי לא רע בכלל, ובשני חופי היבשת, לך תדע מי נגד מי בכלל.

בגזרה האישית עושה רושם העניינים כבר די סגורים - דריק רוז הולך לקבל את ה-MVP, והראייה הכי טובה לכך היא דרך מהלכי הטופ 10 היומיים למיניהם. אם בשנים עברו לברון שלט בהם ללא עוררין, השנה כל חדירה או מוב בינוני ומטה של רוז, מיד מקבלים צהלולי לכת מינימום היה מרגול בתימניאדה.

לא שחסר לבחור, כן? יודע יפה את מלאכתו, אבל כרגיל מחלקת השיווק של המנש לא אוהבת להשאיר ספקות. ואני אומר, האומנם? האם אכן לילד משיקגו מגיע התואר? כבר, ככה, בלי למצמץ, לסגור הבאסטה?

הבה נעיין בדברים, נוסיף עוד כמה שמות למדורה ונחשוב יחד. בעצם, אולי עדיף עבורכם שאחשוב לבד, לא נעים לחשוב איתי יחד. לא פשוט כאן בין האוזניים של בורוכוב-סוקולוב בטח אחרי ערב בו ריקי רוביו קולע לו איזה 15 נקודות (ומפסיד, נו מה...).

ואלה שמות :

דרק רוז - כאמור, המועמד המוביל המקודם המדופלם מכולם. מוביל את הבולז לוואחד עונה, נותן מועמדות רצינית לגמרי להגיע לסדרת הגמר, מפגיז מספרים נאים ביותר ואטרקטיבי עד מאוד למתבונן.

ברם אולם - ראשית, ככל שמחלקת השיווק של המנש שמה על עצמה פרוייקט שכזה, אני אוטומטית חוטף אנטי.

שנית, בעיניי השינוי הכי חשוב שהיה השנה בשיקאגו התבצע בעמדת המאמן, שם תום תיבודו כנראה בדרך למאמן השנה. הוא-הוא החלק הכי חשוב בפאזל של הרפת בשיקגו.

דווייט הווארד – ואן גאנדי שלו זועק בזעקות רמות שהאיש הגדול שלו הוא השחקן הכי חשוב בליגה. יש בזה משהו. אורלנדו בנויה באופן מוחלט על היכולות של האיש הגדול, סנטר מהזן של יואינג-רובינסון שאיכשהו התגלגל בזמן לימינו אנו.

כמו בימי שאק העליזים, הדרך העיקרית לנטרל אותו היא בוועידה מרובת בשרים ממול, שיתנו עבירות, יתישו אותו משני צדדי המגרש, ולא פחות חשוב יפרטו על נימי נפשו העדינה.

נסכם את הטיעון - קחו אותו מאורלנדו בטרייד עבור כל גבוה אחר בליגה - והם בכלל לא בפליאוף.

קווין דוראנט - מלך הסלים של הליגה שנה שנייה, הכוכב של נבחרת ארה"ב (נבחרת שגם רוז היה בה אגב וממש לא הרשים). אולי השחקן הכי מעניין בליגה היום, עם כל הידיים האלה שלו, מעין הכלאה מטורפת בין נוביצקי וסקוטי פיפן. השנה כבר באמת לא נופתע אם ירים את אוקלהומה סיטי עוד שלב שניים במעלה הפלייאוף, וגם הוא עוד לא שכח את הבר מצווה.

לטעמי המוקש שלו בדרך לתואר הוא הסגל שסביבו שנחשב משום מה ליותר חזק מאשר של רוז, במיוחד ווסטברוק העזר שנגדו. עלי הסיפור הזה לא ממש מקובל, אבל נו שיהיה.

הלאה.

דירק נוביצקי - לדאלאס יש את הסגל הכי ארוך ועמוק בליגה, עטור ניסיון, שכל, ג'ייסון קיד ומה שאתם רוצים. ועדיין, בלי הגרמני אין על מה לדבר בכלל. המספרים טובים כרגיל, אבל כנראה שמאז תצוגות הלוזריות מול מיאמי בגמר ואחר-כך בסדרת ההדחה המטורפת ההיא מול גולדן סטייט, הלוזריות נחקקה על המצח של האיש, ורק אליפות תשנה את המצב. חוץ מזה, יש גבול כמה לאפשר לפרגן לגרמנים.

ווייד ולברון - שניהם נותנים מספרים מרשימים ביותר. עדיין, למרות הזוגיות (ובוש) זה בעיקר כי שאר הקבוצה משמשת כמוציאי כדור ודוגמני גופיות, והשלישייה לוקחת לעצמה את הזריקות, השתייה והפיצוחים באוטובוס. אני עדיין אומר שאם ווייד ירצה, ובעיקר אם לברון האידיוט יאפשר לו, הוא ייקח את מיאמי לאליפות בשקט ושלווה, אבל עד כאן בייעוץ לעמלקים. MVP בכל מקרה לא יבוא משם.

אחרון מבחינתי הוא החבר קובי בראיינט, שם שחושבני לא ממש נספר אצל בוחרי התארים למיניהם. נימוקיי? קודם כל, לאיש יש בכיס רק MVP אחד, וזה לא הגיוני לחלוטין. עם כל הכבוד למר סטיב נאש, וגם לברון או נוביצקי, בכל זאת האיש השחקן הכי גדול מאז ג'ורדן, יש לו חמש טבעות אליפות, ועוד שתי סדרות גמר מופסדות. גם השנה כשהמספרים שלו יחסית נמוכים, הם טובים בהרבה מאשר אלו של נאש בזמנו נניח, וברור כי יותר מכל מקום אחר האליפות עוברת דרך האגו של קובי.

גם כשהוא לא השחקן הכי יעיל (גאסול), ווינר (פישר) או פסיכי (ארטסט) בקבוצה שלו עצמו - הוא השחקן הכי גדול בליגה, עדיין.

אז אני בעד קובי, בקיצור.

דוראנט ורוז צעירים עדיין, הווארד ונוביצקי עוד צריכים להראות שהם גם יודעים לקחת אליפות. ובלייק גריפין הקפיץ המופרע, שיביא קודם את הקבוצה שלו לפלייאוף, כי הבאת צופים למשחק של הקליפרס מקדמת דווקא זכייה בפרס הוגו (מד"ב, למי שלא בעניין).

עד פה נימוקי לגבי ה-MVP של המנש, התחרות האישית השנייה בחשיבותה בעולם הכדורסל אחרי 'חביב נולד'. ואם התחלנו שם למעלה עם הברך של פרקינס, בהחלט ייתכן כי עכשיו "סרינה" פארגו יתחיל להרביץ צעדים רציניים במעלה סולם החביבות, כשייקח על עצמו חלק נכבד מהאחריות של הפ' החסר בצמד פ"פ.

אז גם על 'חביב נולד' תרחף כוכבית? וואו, את זה לא ראינו בא כלל וכלל. לא קל. ומה עם תיישון, מה? פלא או לא פלא, חביב או לא? לנשיאות פתרונות.

תוהה אני אם מבעד לגלי הכאב, זעק לעצמו דורון פרקינס: "היידה גוני". סביר שלא.

מצד שני, גם כפיים לבורא עולם הוא כנראה לא מלמל יותר מדי.