ויאמר הנביא יחזקאל
הנתין המכובד איתמר מציע כתיבה נאה על קוקוץ' וחברים מפס הייצור של 1968 ועל בריאן קרדינל. נתרשם ונזכה אותו בלוגו היוקרתי 'סיפרה שלכם'.
20/6/2011    
 

נשיא רם מעלה ודרג,


לקראת אליפות היבשת, התבשרנו על שובו הלכאורי של אליל הסיפרה, השחקן בעל אינטליגנציית המשחק הגבוהה ביותר שנראה במחוזותינו ואף בניכר- טוני קוקוץ' לנבחרת קרואטיה!



האם טוני האלילי אשר, אף שאינני וכו', היווה השראה לכל שחקן לבן וגמלוני באשר הוא, הינו סנונית ראשונה לאליפות אירופה לוותיקים מתקמבקים?

וכאן המקום לצטט אחד, יחזקאל:


...וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת... וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.... וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם--חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד. וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵית אלילי ספרתנו המה!

האם לפתע פתאום תחליט היונה צחורת הכנף לתמנן במחוזותיה על מנת להשכיח את צ'אק לייטייר, החיקוי הדהוי?





האם פטאר המקדוני, בן גילם של קוקוץ', היונה והנשיא, יפטם את בני ארצו הנגרים?

ואולי יקום מרבצו הגנרל הסרבי, אף הוא בן אותו מחזור, ויצרף אליו את ולאדה (שהוא כמובן האח היפה של טיטי פופה וגאורגי מיורסאן) בהפקת שחזור הסרט הנפלא של ESPN?



היקום REL המשיח הסלובני להוביל את עמו מחושך לאור (אבל חבר'ה, עזבו אתכם מהדיבר השביעי, הוא רק ליופי. לכאורה, כן)?

רטט וצמרמורת במרתפי ומסדרונות נשיאות הסיפרה בהתגשם חזון העצמות היבשות. היידה, טוני, היידה מאוד!


זאת ועוד


אושר גדול בבוקר הזה.


ב-4:50 בבוקר, כשמכונת האספלט זורה רסיסי איכות סביבה על אחרונת החניות ברחוב בלוך, קרה לי משהו שהיה חסר כבר כמה שנים. אהבה אמיתית לקבוצת מנש, משהו שמאז ימי סקרמנטו העליזים כבה ודעך.


הרגע שגרם לי אושר רב כל כך, היה הכאפה (לטמה, פצצה) שהוריד בריאן קרדינל לכריס בוש מתחת לסל. ההילוכים החוזרים לא הותירו מקום לספק - קרדינל לרגע לא חשב על איך לעצור את השחקן שמולו - שום שיקול טקטי, שום כדור לא היה שם. קרדינל חשב רק דם. כאחרון חייליו של קאסטר, בלהט הקרב באיוו ג'ימה, או כצעירה ניו יורקית בכניסה למייסיס ביום שישי השחור.

זה היה רגע מכונן - שחקן שגם בעונתו הגדולה ביותר לא הגיע לממוצע דו ספרתי, שבחמש השנים האחרונות מקושש דקות בקבוצות הכי גרועות בליגה, לבן, מקריח (נשבע שגם ראיתי כרס קטנה מבצבצת), מבהיר לשלושת המולטי מיליונרים שמולו שכדורסל מנצח מי שרוצה יותר ומוכן לעשות הכל.



קרדינל זכה לכינוי "השרת" (או אב הבית) - the custodian בעת שנותיו במכללת פרדו. הסיבה היתה הנטייה שלו לנקות את הפרקט בהשתטחויות אחרי כל כדור אבוד לכאורה.

שיהיה ברור - לא כל שחקן שמפציץ פה ושם זוכה לאהדתי המיידית, וקרדינל עד לרגע זה לא משך את עיני מעולם (למרום שהיו בעברו כמה היתקלויות), אבל הביצים והשריטה, וידוא ההריגה וחיתוך האוזניים במשחק מספר 6 ייצגו בעיני משהו שאי אפשר לעמוד בו. בכלל, משהו גורם לך לאהוב את החבורה הזו.

ג'ייסון קיד שללא ספק הוא השחקן שהכי הייתי רוצה בקבוצה בפארק; ג'ט שקבלת ההחלטות התמוהה שלו שנייה רק לקילר אינסטינקט, מטריקס שמהווה חוליה חסרה באבולוציה, וג'יי ג'יי בריאה, שהוא בכלל ערס נתנייתי (במקור ז'וז'ו בריעה) שגדל שם בנוער. כל אלו מחזיקים את היהלום הגרמני שברור לכל רואה, שבלי אותה חבורה נפלאה לצידו הוא ייחנק בכל הזדמנות שתינתן.

היה כיף. פתאום חזר החשק לקום ב-3 בבוקר, פתאום מדגדג לקוות שטיילר הנסבורו, שהראה ניצוצות מימי הקולג' גם בפלייאוף הזה, יהיה בסביבה עוד הרבה שנים ושעוד אנטי גיבורים (נאש, דה חואן בלייר, ראג'ה בל) יקומו וינצחו משחקי גמר.

הספורט המקצועני מאליל ומאדיר את כוכביו - הם מרוחקים, מדקלמים קלישאות ובדרך כלל גם כל כך מלאים בעצמם מול המצלמה שזה מוציא הרבה מהחשק.

עד שבא אב הבית הזה, מזכיר לכולנו שבלי אהבה אמיתית לניצחון, בלי שנאת ההפסד, זה לא באמת ספורט. זו פרסומת ארוכה לנייק, גיטורייד ומסטרקארד. אבל מי שבאמת שונא להפסיד, ייתן לכריס בוש להרגיש ילד בן ארבע, גם בסל החלוד והשבור בספורטק, וגם באמריקן איירליינס ארינה במשחק מספר 6 בגמר המנש.

היידה בריאן קרדינל!

 
 
ג'ימי הנדריקס
 
 
דושקו איוונוביץ'
 
 
Powered By Art-Up