צרור שליפות מבית בורוכוב-סוקולוב, השולף הכי איטי במזרח ר"ג, כחולות-לבנות ברובן, הזדהות עם העם המורד בימים אלו.

אגב, לא מעט פניות הגיעו אלי בימים טרופים ומוטרפים אלו, בבקשה ותחינה כי אקח על עצמי את העול ואקום להנהיג את העם . ידוע הרי כי שריפות זה אני, ובכלל אני מאוד מבין ומחבב אנרכיה.

כמו שאמרה לי פעם מחנכת דגולה אחת: "המזל שלך זה שצריך גם פושעים חכמים". אמנם למרבה ההפתעה מצאתי מקצוע נאה ואף חינוכי לעיתים, אבל הבסיס שם, אין מה לדבר.

מאוד יתכן כי מצאצאי שבתאי צבי אנוכי, לאור העץ המשפחתי ההזוי שלי, חוק עולמות יבשות ועדות, או בקיצור - בלתת עצות (גרועות) תמיד הייתי טוב.

אבל סירבתי, יען כי חם לי וגם אני עצלן, וגם אוהל זה פויה אצלי מאז ימי החאקי בבקעה.

מה גם שעקרון מוביל אצלי הוא: "אחי אני בעדך, אבל אם אתה חוסם לי את הכביש לעוד שנייה, אני דורס את אחותך".

ואולי על כן אתמקד בפינה הציונית שלי, נבחרת הכדורסל הכה אמיצה שלנו, האדירה, הנהדרת, ומה לעשות, לפעמים גם מעט נעדרת.

היידה, קדימה.

רביב לימונד עשה אחורה פנה מהנבחרת. ויתר על העייסק מראש, עוד לפני ניפויים וכאלה.

אז קודם קיללנו את פיב"א _________ (הכניסו נאצה עסיסית לפי טעם אישי) שהחליטו שסגל של 12 שחקנים בהחלט מספיק ל-40 משחקים תוך שבוע, ולא חלילה נאפשר לקחת עוד שני שחקנים ספייר ככה למקרה שמישהו יפצע או סתם יהיה עייף. הרי פאו גאסול לא החמיץ גמר אליפות עולם, תאודושיץ' וספאנוליס לא סיימו אליפויות קודמות על אלונקה. הבנתם, בקיצור.

לימונד ויתר. אני רק תוהה אם מדובר בסיבות מקצועיות כאלה, יענו מאבק על הסגל ואין לו כוח לזה וכו', או שאולי הוא לא הכי מסתדר עם החבר'ס. אין לי מושג אגב, אולי הוא וטל בורשטיין חברים הכי טובים היום, לא יודע, אבל אצלי תמיד הייתה תחושה שרביב קצת מחוץ לחבורה.

והאמת שזה כן עניין מקצועי, כי השחקן 12-11, אפילו לא משחק דקה, חשוב לפעמים עד מאוד בהיותו חלק מהנבחרת ולא עצוב על הספסל, ע"ע דריק שארפ.

וכאמור - אני לא יודע כלום.

עוד עניין. יותם הלפרין מצפה לביקור מהחסידה, אולי כבר קיבל. בונבון הלפרין חדש. אולי בונבונית, לא יודע. מגמת הלא יודע שלי חזקה היום, כן, אז אל תכניסו אותי ל"לא יאה" קחו אותי על תקן מד"ב אם צריך. בכל מקרה, לדעתי, זאת סיבה מספיק טובה לשחרר אותו מאליפות אירופה.

וכן אני יודע וזוכר שתומר ש. היה בא כל קיץ ומשאיר מאחוריו שלישיה.

ולא, אני לא חושב שהוויתור המקצועי על יותם הוא נסבל. ממש לא, אם יש מישהו בסגל הזה, לפני כוללללם כולל כולם שאפשר כבר להזמין לו כרטיס טיסה הוא הלפרין, הגארד הכי חסר תחליף שיש, מנוסה, קלעי מעולה, שומר טוב ומהבודדים ששיחקו בשנים האחרונות מול דיאמנטידיסים שכאלה.

אבל, אם יש תינוק בבית - מגיע לך חופש, חד וחלק. כי כן יש הרבה גארדים בסגל, גם אם הם פחות טובים, וכי כן מגיע ליותם שנה של חופש שלא ראה מאז נבחרות הקדטים, מה גם שעסקינן בעונה פיננסית מבחינת הרמה (הלוואי ואתבדה) אבל נבחרות איטליה, צרפת, נוביצקי, לא מציאה גדולה עבורנו. אמר אריק שיבק עת נשאל על מטרות הנבחרת: "לשחק כמו שאנחנו יודעים, להילחם, לשחק טוב וכו' " משמע, תרגיעו, אל תבנו על מדליה. לעלות סיבוב יהיה הישג נאה.

אז היידה - שהאחרים ישחקו, שמקל ישתפשף עוד קצת, שנעימי ואוחיון יחליטו מה הם רוצים מעצמם, שאפיק נסים יבאס לנו את הרבאק על כך שלא היה בנבחרת 10 שנים.

חוץ מזה, לדעתי הלא רלוונטית, חמישית הנבחרת צריכה להיות כספי, פניני, אליהו, בלו + גארד (מקל/אוחיון/נעימי) לא באמת משנה. אין לנו הרי 2.17 רציני, עם כל החיבה לרובי יוברטס רוברטוס החביב, אז קדימה, חמישייה מהירה, לוחצת, קולעת שיכולה לבצע חילופים בהגנה. אין שום סיבה שכספי או פניני לא ישמרו כהלכה על גארדים יריבים, ובהתקפה גם ככה המוטו הוא תנו את הכדור לכספי או אליהו וחכו על הקשת.

ולרוץ מהר כמובן, ריק פיטינו כחול לבן.

נרד כמה שנים למטה רגע: הנבחרות הצעירות נשארו בדרגי ב' למיניהם, והדבר העצוב שזה לא ממש מפתיע. ומיד כמובן אומרים האומרים ומפרשנים המפרשנים לגבי קשיים מנטאליים, חוסר ניסיון, מספר הזרים בליגה, ושאר עניינים שכאלה.

אני מציע לשנייה עוד זווית. עברתי רגע על סגלי העתודה של נבחרות ישראל בערך מאז ימי גודס-אמישה. לא מחקר אקדמי, מה גם שחלק מהנתונים מבוססים על זכרוני היגע, אבל התוצאות מראות כי בכל נבחרות היהודים, עד בערך חמש השנים האחרונות, תמיד-תמיד היו לפחות שלושה גארדים. חוזר שנית, גארדים, שגובהם עלה על 1.90.

בדרך כלל מדברים על חסרון הגובה שלנו מתחת לסל. אבל בכדורסל המודרני, גארדים גבוהים, חזקים, לוחצים ואתלטים לא פחות חשובים ואולי הרבה יותר, בטח ובטח כשאין לך איזה נפיל מהלך אימים בפוסט. והחברה בשנים האחרונות נמוכים. לא עוברים את ה-1.88, ויותר לכיוון של 1.82 ועדי גורדון הם לא, בינתיים.

נכון שבשנים האחרונות האליפויות משוחקות כל שנה ולא כל שנתיים, משמע שנתון חלש בולט יותר, אבל עדיין – גודס, אמישה, קטשפר, טפירו, הלפרין, בורשטיין – היה להם גובה. לא פעם גם רוחב נאה.

נכון שהיום , בדור הפייסבוק, פירמידת שחקני ישראל קטנה בהרבה. הרבה פחות שחקנים לבחור מהם, ואם השחקנים הכי טובים שלך הם 1.85, אתה הולך איתם.

מצד שני, ילדי ישראל גדלו בשנים האחרונות. הם יותר גדולים ויותר גבוהים בגיל צעיר, הורמונים, סטרואידים ביוגורט, עליה של מיליון איש מברית המועצות לשעבר. גדלו הילדים, גדלו. ובזה אני כן בטוח. גם אני עובד עם ילדים ונוער, והחברה גדלו, לא יעזור לכם כלום.

מכאן תמשיכו הלאה. האם הם לא מאותרים בזמן, האם הביפ הארור גוזל לנו את כל הג'בארים כדי שיהיו בלם אחורי בהפועל נס–רבאק ליגה ג', האם עדיין רואים ילד 1.90 ושולחים אותו להיות סנטר. תבחרו אתם ותקימו ועדה.

אני רק אומר, שעם גארדים נמוכים בנבחרות לא נגיע רחוק. וזה הכל!

האינפנטיל דורש שפם להיפופוטם

נכתבו כבר צרור מילים על לוק גקסון וולטון, שואסמו של הפועל ירושלים.

עכשיו, אני שמתי לב, כי בלא מעט תמונות שלו הבחור נראה תפוח קמעה, בעיקר באזור הלחיים. אולי סתם תמונות רעות, אבל אם אכן לבחור יש נטיה למטאבוליזם עצל, אולי לא כדאי להכיר לו את המונח "מעורב ירושלמי" אחרי האימון הראשון בבירת היהודים סלע קיומנו.

ובשל הנ"ל, כפול נכפיל ונשלש את דרישתנו המסורתית: חבוב, תגדל שפם!

וכפיים לבורא השפם (היידה גוני נח קצת בין הגלים באוגוסט ארור זה).