נבחרת בו מקאלב
רן בורוכוב-איבקוביצ'וב מצא סוף-סוף נבחרת לאהוד באליפות אירופה בליטא. ויש לו גם כמה וכמה (וכמה!) ד"שים למסור שלא כולם ישמחו לקבל. האזינו.
11/9/2011    
 

תיק-תק צרור לפתיחת השבוע, וסגירת השבוע שעבר אם ממש נתעקש.

אחרי הכל, אני בטוח שמאזן 3-2 שיצאנו ממנו עדיף על פני עוד שלושה מפגשים נגד ליטא, טורקיה (למרות פוטנציאל המפגש המענג בין פניני לטורקוגלו) וכמובן ספרד. עלול היה להיות עצוב.

איבקוביץ' הזה חתיכת זקן נודניק. הוא שכח קצת שלפני שנה שחקן שלו, מר קרסטיץ', זרק כיסא במשחק אימון, ולא פחות על בורוסיס וסחור סחור, כשאלה היו עם הגב אליו. אז פניני מטריד אותו. וואלאק יופי.

עוד זווית בפינת "למה פיב"א לא ראויים לארגן אפילו טורניר טאקי בכלוב של תנינים חולי עגבת בספארי". שלב הבתים מתנהל יום כן ויום לא. או בתרגום סוקולובי: "מה שבאמת רצינו זה לוודא שכל הקרציות
הקטנות יפלו מהרגליים בשלב הראשון, עכשיו לא כדאי כבר להרגיז את הספרדים עם איזו פציעה של גאסול כלשהו". הגינות מעל הכל.

בו מקאלב. מצאתי את הנבחרת שלי, בו מקאלב שמה. עד לגמר (תנחומי על התבוסות הצורבות בכל המשחקים הבאים).

לואיג'י לה מוניקה. ראיתי את המשחק גרמניה –טורקיה. כרגיל וכצפוי האיש הפליא בשריקותיו ויפה עשה הבמאי כאשר לאחר כל שריקה הזויה, ישר נתן קלוז-אפ לפניו ההמומות של נוביצקי- איליאסובה כלשהו. לפעמים גם הנהנים מהשריקה היו בשוק טוטאלי. פעם אחת גם תפסו את אחד השופטים האחרים מחליק דחקה עם קיימן על איזו שריקה למשיכה או משהו. היו צחוקים.

גם השדרים, הספרדיים במקרה הזה, היו מאוד משועשעים ממנו, ואמנם הספרדית שלי חלודה מתמיד,
אבל הם הסתלבטו עליו הלוך וחזור בקצב של 400 מילים לדקה, כמקובל אצל הספאניולים האלה.

אבל שימו לב, מילת סנגוריה לאיש ואני מתנצל מראש בפני אירופה כולה, מסר ש. ומערבה: לאיש יש תכונה חיונית לשופט, הוא לא שם זובון על אף אחד, וזה עקבי אצלו. לחץ לא משפיע עליו, הוא שופט הזוי מהרגע הראשון ועד האחרון. הוא גם לא שם קמצוץ של זובון על כל הקוטרים שבאים אליו אחרי השריקות לילל. מילה אחת, והם מחופפים.

ואפילו עת לקח אחד מעמיתיו שריקה קשה לאופנסיב, שהיה ברור כי תעורר בלאגן (צדק במאה אחוז, אגב) לה מוניקה בלי חשבון מיד דחף את עצמו למרכז הקנוניה בקטע של: "יש בעיה עם זה? דבר איתי, נראה אותך" וזה היה נאה בעיני.

תכלס, אם לא באמת אכפת לך מהתוצאה, האיש הוא אוצר בלום של בידור לחבר'ה. ועוד דבר, אני חושב שמאמן/שחקן נבון שמכיר אותו ויעשה עליו סקאוט קצר, יכול להשתמש יופי בשרותיו ובקריזות שלו. צריך להיות חבר של הערס הכי כבד בסביבה ולפעמים, מה לעשות, קוראים לו מוניקה.

עוד תובנה מהמשחק ההוא: הטורקים עברו רשמית למקום ראשון בדרג הנבחרות השנואות עלי. והם עברו את יוון, זה לא היה קל כלל וכלל, לא קל בכלל. היוונים הרי הם פויה ופיחסה מימים ימימה,
או כמו שכתב סר ש. הקשיש פעם: מדינה שכל נבחרותיה, לא חשוב באיזה ענף, החל משחייה צורנית וכלה בביפ חופים, משחקת באותו סגנון מאוס ומגעיל. אבל הטורקים עברו אותם.

עכשיו, תתפלאו, אין לזה שום קשר לארדואן ושאר כאלה. מה כפת לי בכלל, אני מוכן להיות בעד נבחרת אל קעאידה אם מחר הם מאזרחים את גוני יזרעאלי, היידה גוני-שלנו. כבר בשנה שעברה כשמר טונצ'רי לקח אותם לגמר אליפות העולם על חשבון תאודושיץ' ושות', זה לא היה לי נחמד בכלל. הנבחרת הכי עלובה שהיתה אי פעם סגנית אלופת העולם, בלי לדבר בכלל.

אבל מה ששבר אותי, זה האדון טורקוגלולולללולולולו. לאיש יש בשנתיים האחרונות פרצוף מאוס, משהו בלתי נסבל. מעין חיוך חמוץ מזלזל שכזה, שלא יורד ממנו בכל שריקה נגדו וגם בעדו, יללנות שמזמן לא נראתה כמותה.

נצרף את זה לסגנון היווני הרגיל וחבורת הסטרואידיסטים הרגילה שלהם, ואפילו איליאסובה הנחמוד לא מציל אותם. מגעילים אלה.

מה עוד?

אלי סהר ועמית הורסקי קיטרו לא מעט במהלך האליפות על התנאים שלהם (בהומור, כמובן)
ובכלל פינקו את הצופה הנאמן בשלל אנקדוטות מרחבי ליטא פינת לטביה. אני אומר: הם צודקים. לא יעלה על הדעת כי ערוץ ציבורי ישלח שדרים לאליפות אירופה בכאלה תנאים-לא תנאים. מצפה אני מהחברים סהר והורסקי לשים את המפתחות על השולחן ולצעוק בקול: לא עוד! האבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?

ויש לי פתרון. לאליפות הבאה אני נוסע. לבד, כמו כלב. על חשבון הציבור. כמו כלב, בחושך.

התחרפנו לגמרי שני אלה, צרור שידורים מעצבן מזה מזמן לא חוויתי. תהיו לי בריאים, אני בכל שידור תוך שש דקות מקסימום עברתי ל-MUTE. סורי.

נסיים לנו אייטמון סוקולובי זה בתמיהה-נזיפה-פניה-ביקורת בונה לחברינו מ"ספסל". הבית של הכדורסל הישראלי לא יכול להתרכז במהלך אליפות אירופה בהעברות בליגה השנייה. לא ולא. לא הולך, סורי, אפילו הליגה הלאומית היא בבת עיניכם וזה מכובד ונאה עד מאוד.

לא לעניין, חברים.

נ.ב. אם מר מנכ"ל האיגוד לא יפוטר מתפקידו בשל הטורניר הקפריסאי-ראשל"צי ההוא, אז רק בשל עלייתו של דייויד בלו עם גופיה מאולתרת מהשנה שעברה (כפי ששמה לב גברת ברזל-שלנו, מנהלת דף הפייסבוק) הוא צריך לקום ולברוח בבושת פנים מכל נגיעה בנבחרת ובכדורסל הישראלי.

אחריות מיניסטריאלית, מה שנקרא.

כי אני, הקטן הגמד הליצן, לפני תחרות רצינית, משקיע וקונה חליפה חדשה לבנה דנדשה. ולי אין תקציב מהמדינה, בקושי יש לי תקציב לקרטיב.

וזה הכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 
 
בארי ווייט
 
 
שלומי שמחי
 
 
Powered By Art-Up