בזה אחר זה נכנסו חברי נשיאות הסיפרה מבעד לדלת, והתיישבו סביב שולחן העץ העגול והכבד אשר במרכז החדר. היו שם כל החברים הטובים והוותיקים: מולדימיר סטאנקוביץ' נציג הסיפרה בספרד ועד מרסל קופנס, הנציג הבלגי; מיואש אלחסיד נציג הסיפרה בצפון הארץ ועד משה שמאי איש ראשל"צ וסביבותיה.

גם אנגין עוזארחון הגיע. נציג הסיפרה בטורקיה נראה מעט שונה, לא כתמול-שלשום. פניו עגמומיים היו. מכורכמים. עננה עטפה אותו. הוא מיעט להביט בעינינו, השתדל לשוות לעצמו נוכחות גמדית. מזערית.

"מה קרה, אנגין, מדוע נפלו פניך ובעיקר – עד מתי אתה מתכוון להותיר אותם על הרצפה?", שאלתי אותו תוך שימוש בהלצת קרש עתיקה, לא מקורית ושאינה נאה כלל. אפילו לא כרפאל.

עוזארחון סימן לי להתקרב ולחש באוזני: "ארדואן. הוא מטיל חיתתו. אם יידע שהסתובבתי כאן זורח ופורח אני עלול להיעצר בשובי לאיסטנבול-הכרך".

"סרקאן?" תמהתי, "הרי הוא לא ממש פוגע זה תקופה ארוכה. גם בנבחרת טורקיה כבר אין לו מקום".

"איזה-סרקאן-מה-סרקאן. טאיפ, ראש ממשלתנו. עליו אני מדבר. הוא לא אוהב איזרעילים נכון לעכשיו. בכלל, אני כאן בביקור בזק בן 12 שעות, הכל חשאי, הכל בשושו. איש ממקורביי אינו יודע שעזבתי. באתי כי ידעתי שמדובר בישיבה חשובה במיוחד, זה הכל, הנאמנות לסיפרה ומוסדותיה קודמת לכל, אפילו להוראות ראש ממשלתנו. אגב, סרקאן עדיין פעיל. כבר בן 33. משחק בבנוויטספור", סיים הטורקי את דבריו תוך הפגנת ידענות, כרגיל.

אכן כי כן, ישיבה חשובה במיוחד היתה זו, מאוד לא שגרתית. על הפרק עמד מינוי אליל סיפרה, משהו שקורה אחת לכמה וכמה (וכמה!) שנים טובות. עד היום ב-21 שנות פעילותה של סיפרה בסלע נבחרו תשעה אלילי סיפרה בלבד. כל אחד מהם אליל, נו, מה יש להגיד. ובתוכם דמות חריגה הלקוחה מימי התום, אורי מלמיליאן. היום, עם האנטי ההולך וגובר בנשיאות כלפי הביפ המקומי, מהלך כזה לא היה צולח בעד שום הון שבעולם.

כך או אחרת, אחרת או כך, הרשימה כוללת את טוני קוקוץ' המופלא והאלילי, פטאר נאומוסקי חסר התקדים והאלילי, דייויד ת'רדקיל עטור הצלקת והאלילי, וונדל אלכסיס מטופח השפם והאלילי, דיאן בודירוגה המיתולוגי והאלילי, אריאן קומאץ הנאה והאלילי, פרדראג דנילוביץ' הכובש והאלילי, אנ-דנ-דינו ראדג'ה ענק הרוח והקומה ואממממ – האלילי. כן, גם.

ועכשיו, על הפרק, הדרגה הרמה ביותר שבסמכות נשיאות סיפרה בסלע להעניק. המועמד לקבל אותה הוא חואן קרלוס נבארו עטור השפמזקן. והאלילי? זאת נדע בעוד זמן קצר.

ביקשתי משלומי שמחי, בעברו הרחוק נציג הסיפרה במגזר הצבאי והאקדמי וכיום מקורב לנשיאות ומהלכיה, לסבר את אוזנינו. על שום מה ולמה, בעצם, נבארו מוגש בפינה לשיפוטכם כאליל בפוטנציה.

"המהמ, כחכח" הכין שמחי את גרונו לנאום ממושך לפני שעצרתי אותו בגסות-מה ואמרתי: "מר שמחי, הזמן קצר, החג בפתח, ריח התבשילים באוויר כבר ממלא את אפי. אנא ממך. פתח פיך ויאירו דבריך והיידה, בוא נתקפל".

שמחי נעץ בי מבט פגוע יחסית, אבל אסף את עצמו, הזדקף ונשא את אלו הדברים: "נבארו הוא שחקן רב חסד. כידוע וכפי שנטען לא מעט, אינו מהיר עד מאוד, אינו חזק עד בלי די וגם אינו אתלטי עד אין קץ. ובכל זאת, הוא מצליח שוב ושוב להתל, לשטות ואף לטמטם, אם יורשה לי, את הגנות היריבה. הוא צריך כל כך מעט כדי להשיג את הכל כך הרבה שהוא מייצר, שזה ממש נראה כמו פלא, לפעמים. פה חצי שנייה לשחרור כדור מעשרה מטר, שם פינגר-רול בומבאי במיוחד והמון-המון הטעיות קטנות שמבלבלות את כולם, כולל השופטים ששולחים אותו שוב ושוב לקו. וגם יודע למסור החבוב הזה, נתקשה להכחיש זאת".

"הצג נא מעט מנתוניו המספריים של החבר חק"ן, לפני שנחליט אם ראוי הינו אם לאו", משך בכתפיו עומאר בורחאס, נציג הסיפרה בחולון ופרבריה, שהיה עסוק כל העת בבליסת בורקסים נוטפי שמן ופימתו הלכה והתעבתה בקצב של שני מילימטר לביס.

"נבארו זה", השיב שמחי, "הרביץ רבע-חצי-סוף פנטסטיים באליפות אירופה בליטא: קלע 26 נקודות ב-26 דקות נגד סלובניה, המשיך ל-35 דקות ב-36 דקות נגד מקדוניה ושיחק אותה גם בגמר מול הצרפתים עם 27 נקודות ב-31 דקות. לרגעים נדמה היה לי, אף שאינני אביב לביא, כי מדובר בדמות מן העבר, כזו שלקוחה ממשחקים גדולים בהם היו מעורבים גאליס, שמידט או פטרוביץ'. נבארו שיחק כדורסל של פעם, קלע כמו פעם, היה בזון כמו פעם. וכבר אמר הורסקי-או-מי-זה-היה: אין דברים כאלה. בטח שלא כיום".

"מרשים", הסיט מעט את כיפתו אליחי בן שלום, נציג הסיפרה במגזר הדתי, שבא לברך לרגל החג וחילק תפוחים בדבש גם למוסלמים ולנוצרים שבינינו.

"מעניין מאוד", הניע סעיד דנגור, הנציג במגזר הערבי, את שפמו המתפתל שמשנה לשנה רק נדמה כי הוא הולך ומתארך.

"חזק ביותר", אישר ארנו לקומט, נציג הסיפרה בצרפת, "הריני להסכים שמדובר בשחקן משובח שעשה מאיתנו בגמר חוכא ואיטלולא, ואף איטלולא וחוכא עשה מאיתנו בגמר".

שקט רגעי מילא את החדר, לפני שנשמע 'בלופ-בלופ' מפתיע מכיוון שמחי. האיש ניצל את תגובות הנציגים כדי לשגר לפיו את תכולת כוס המים שלפניו. גרונו לא עמד בפיתוי ופיזר את הנאתו כי רבה בחלל החדר. העלמנו מבט, דילגנו, ויתרנו לו על הרעשים המיותרים.

שמחי מחה פיו בתנועה חדה והמשיך: "נבארו זכה עם ברצלונה פעמיים באליפות היורוליג, הרביץ שתי מדליות זהב רצופות עם ספרד באליפות אירופה, שיחק באליפויות עולם, הקדיש שנים רבות מאוד כדי לייצג את הנבחרות וכמעט שלא החסיר שם משחק חשוב.

הוא שיחק עונה אחת בהצטיינות ב-NBA עם ממפיס ובכל זאת שב לאירופה, הביתה, אל המקום שבו טוב לו וחם לו ונעים לו. צ'יפרו אותו בחוזה פנטסטי לחמש שנים, צ'יפרו אותו. אז הוא חזר למועדון בו גדל. יכול היה להמשיך ב-NBA, אבל פשוט לא בא לו על זה".

"תקתק נא נתונים נוספים" ביקשתי משמחי, "רעיית הנשיא מעוניינת להתפיח שתי עוגות בו זמנית ולהכין גם סלט גדול לאורחים, ומי ישמור על תומרינגו סטאר החמקמק? אנא באפך, הזדרז נא, חבוב".

ושמחי הגביר את קצב דיבורו: "הישגים רבים עוד לפניו: נבארו יחלוף בעונה הקרובה על פני אנדרה טרנר ודריל מידלטון ויתייצב במקום השמיני ברשימת קלעי כל הזמנים בספרד, מיד אחרי חואן אנטוניו סן אפיפניו. בעניין השלשות – הוא יעבור בעונה הקרובה את ולימיר פראסוביץ' וידורג במקום השני בכל הזמנים אחרי אלברטו הררוס. הוא ייכנס גם לרשימה מכובדת בת 25 שחקנים בלבד כרגע, ששיחקו לפחות 12 אלף דקות בקריירה במסגרת הליגה הספרדית. הוא יעבור בעונה הקרובה את רף 500 המשחקים, נתון שרק 19 שחקנים בתולדות הליגה חצו אותו".

"נדמה לי, על אף שאינני, שאין צורך לסור לשאר הישגיו בימי הנוער, העתודה ועוד או לנתוניו באולימפיאדות ובאליפויות עולם. הסיפור ברור מבחינתי", חתך עניין יואש אלחסיד, הנציג בצפון הארץ, שעיקר גאוותו בימים אלה הוא תיכון עמק החולה/כפר בלום שפתח את העונה עם 0-2 נחרץ בליגת התיכונים.

"בואו נלך על זה", תמך גם אודי כהנים, אף הוא נציג המגזר הצבאי בעברו ומי שהיה, למעשה, מחליפו של שמחי בתפקיד. כיום, אגב, הוא אב לערן הקטן.

"אמת ויציב, נבארו הוא אליל בן אליל, אם כי מראה החיזבאללה שלו מפחיד גם אותי לעיתים. ועכשיו מהר, מהר, הרשו לי לשוב לטורקיה לפני שארדואן יתנכל לי אישית בעקבות ביקורי כאן", נחפז אנגין עוזארחון לזרז את אקט ההצבעה.

"מי בעד נבארו לאלילות?" שאלתי והידיים הונפו.

"מי נגד?", המשכתי.

הס, אין מניף. ולפתע יד קטנה נשלפה מתחת לשולחן העץ הגדול והעגול שבמרכז החדר, ואחריו יצא גוף. "מה זה נבארו?", שאל תומרינגו סטאר שישב שם כל הזמן הזה, בלס בשקט במבה פריכה, שיחק עם וודי השריף ועם באזלייטייר והאזין בנחת.

"עשר וחצי בלילה, רינגו, מיד למיטה, מהר, עכשיו", הוריתי בכעס והוספתי מלמול בלתי רצוני: 'פיייי, איפה רעיית הנשיא כשצריך אותה, אפילו ישיבות נשיאות כבר אי אפשר לנהל כאן'.

הכיתי בתוף, חיללתי בחליל, וקינחתי בשתיים-שלוש דפיקות בפטיש הנשיאותי. "חברים יקרים, נציגים מכובדים, חואן קרלוס נבארו חד הידית הוא מעכשיו, ערב ראש השנה תשע"ב, אליל הסיפרה וחבר של כבוד בין דרי כדורסלע-האתר וכדורסלע-הפייסבוק. מעתה והלאה יש להזכיר את תוארו החדש בכל הזדמנות שבו יוזכר שמו מטעמנו".

תופים, חצוצרות, שלומות ונצורות.