גבה-גבה
רן בורוכוב-סוקולוב חולק חוויות לא נעימות בעליל מתאונת אימונים. ויש גם קצת כדורסל באמצע. נאזין לו ונאחל בריאות ואריכות ימים.
27/10/2011    
 

בזמן שפרצה כאן ליגה לרגע, אנוכי הקטן הייתי עסוק בחזית אחרת לגמרי.

האיזנו רגע לתיאור מעלליי. אם תצלחו ותתנהגו יפה אולי גם תובנות כדור כתום נרביץ כאן, אך בלי נדר, חומרים קשים יכתבו כאן בקרוב.

היה היה, לפני איזה שבוע בערך, אולי שנתיים, איבדתי את הספירה, חטפתי חתך נאה בגבה.

אימון קראטה כמובן, ולא, אף אחד לא תפס עלי תוכ'עס ופוצץ אותי, זה אני המפגר שהעברתי את האימון, רק שקצת הגזמתי לי בהדגמה ופיצצתי ראש בראש עם מישהו. מופרע אנוכי, הייתי ונשארתי.

היה דם, אז הלכנו לאיכילוב. וואלה, היה סימפטי. הרופא היה נחמד, עשה רושם (מוטעה, פרטים בהמשך) שיודע מה עושה, תפר אותי חמישה צפופים בעין. חשבתי אנוח יומיים והיידה חזרה לחזית. המלחמה ארוכה עודה הרי, ולא איש כמוני יברח סתם ככה (פפפפפ איזה שקר רץ כאן עכשיו, יאאא אולוהיייים בריבוע).

עד כאן – סטנדרטי. לא מציאה גדולה, אבל קורה לאיש במקצוע המשונה שלי.

ברם אולם, לא חלפו להם יומיים וחצי+חג+שש מאות משחקים של ליגה אדריאטית נגד שירוקי, צ'ירוקי, ומילווקי, ומצאתי את עצמי חטוף ועקוד בדרך לחדר מיון.

עכשיו, אני מפגר, למי שלא יודע עד עכשיו.

בעודי שבוי בקונספציה של "נו קצת נפוח, יעבור", העין שלי מצידה עשתה צעדים מהותיים בדרך להפוך לסוס יאור בעצמה ולהיכנס לה לביצת כדורסלע-האתר.

למזלי, יש במשפחתי אנשים מעט יותר תבוניים. לאחי נמאס מהשטויות שלי והוא הפעיל את הנוהל הבורוכובי הידוע "תפסיק לבלבל את המוח ולך תסדר את החדר", או בקיצור, העמיס אותי על האוטו והיידה לתל השומר.

חשד מסויים התעורר בי כשהאחות במיון ראתה את פרצופי ואמרה "יא אולוהים".

החשד התבסס כששלחו אותי למחלקת פלסטיקה ושם רופא חביב, דוקטור אורן כפרה עליו, שאב לי מגבה איזה פיכס. משהו קטן, לא רציני, רק שני ליטר.

אבל זאת הייתה רק הדגימה.

אח"כ החל הכיף האמיתי. בואו לא ניכנס לתיאורים פלסטיים, כמעט אישפזו גם את אח שלי, בעוד אני מפגין גבורה מופתית וצורח כאילו אני יולד את סחור-סחור מהעין.

היה כיף. הדבר הכי כואב שעברתי בחיים. שיגעון משהו משהו, כדור טניס הוא חילץ לי משם, שכה אחיה.

חבשו אותי. אריק שרון 2011.

אישפוז!

מחלקת פלסטיקה. 950 בדיחות בנושאי סיליקון וכו', עוברות לי בראש, ולפתע מגיעSMS
מאיש הזאב, המספר כי המכובדת מאיה רונן, מאיימת עלי במכות קבל עם וסיפרה בכדורסלע-הפייסבוק.

היא בסדר גברת רונן, מעריכים אותה כאן אצלנו. סימסתי לזאב חזרה כי יחפה עלי, יען כי לא היה לי מושג ירוק על מה מדובר, 30 שניות אחרי ששאבו לי מהמוח את המוח. אבל להפקיר משמרת בכדורסלע-הפייסבוק? לא יעלה על הדעת.

אגב, מהות העניין מקורו בדיווח שלי, הלשנה ליתר דיוק, על אלי סהר, שעדיין לא טרח ללמוד את שמו של דלרוי ג'יימס והתעקש לקרוא לו בשידור "אח של שון ג'יימס", שוב ושוב. אבל זאת בקטנה.

נחזור אלי, נו מה. רק על עצמי לספר ידעתי (וחבל, אומרת אמא שלי).

בלילה לא ישנתי, גם כי קצת כאב ובעיקר כי לשותף שלי לחדר הייתה מחוברת לרגל משאבה שעשתה רעש כשל טחנת קמח במאה ה-17, אז צפיתי לי שנית במשחקה של קבוצתנו ג"ג מול הפועל ירושלים.

אלטשולר שחם גלבוע/גלילהפועל מגדל ירושלים

דוגי-שלנו נתן משחק, ואף שובח כיאה בשידור, עלם חמודות זה, שחקן הינו. גם הגנה, חוזר ומזכיר תמיד. הערת ביניים חשובה - שמישהו יגרור אותו דחוף לגילוח פרוות ראשו.

ירושלים הסריחה את המגרש, דווקא היידה-גוני ניסה קצת, אבל היה סה"כ מזעזע כמו כולם. רסקין מצידו נתן בהם התלהמות אופיינית לתוכניות הלילה של שליימה. מצד שני, קטש כבר לקח אליפות אחת כשפארגו ומקל לא מחליפים ביניהם מסירה אחת כל הפלייאוף, אז לך תדע, באמת, עברו כולה שני מחזורים.

דגן יבזוריגוני יזרעאלי

גם את מכבי ת"א מול אשקלון ראינו אי שם במהלך הימים האחרונים, יש להם שם באשקלון חבורת קפצנים משהו שיגעון, רק כצפוי גם עשו שטויות בסוף.

על מכבי ת"א ששלח יספר, הוא כבר ראה אותם השנה 60 משחקים לדעתי.

אגיד רק זאת - אני מניח שאי שם במרתפי נוקיה-ההיכל, מועסקת מכשפה בכירה ביותר, אשר יושבת על קדירת הברזל שלה יומם וליל לטובת ניחוס וסיכול כל מו"מ במנש, ועוד יותר חשוב, למען החלמתו של דורון פרקינס הנשכח למחצה, ה-MVP של העונה שעברה למי שהדחיק.

אצלי המצב יותר טוב. טוב בהרבה אפילו, כבר יש לי שתי עיניים, התחבושת על הראש בגודל סביר לגמרי, והצפי הוא לאחת הצלקות היותר סקסיות בהיסטוריה המחוזית.

ביליתי לי יומיים במחלקת פלסטיקה, מקום משונה שמזכיר מעט את לאס וגאס היות ואין בו לא יום ולא לילה, ובכל שעה אתה יכול למצוא מישהו דופק על מכונה אוטומטית ודורש את כספו בחזרה.

השחרור, אגב, כמו הכניסה, נעשה בחסות מבצע בורוכובי כולל, בו בלי להרגיש מצאתי עצמי בבית אמא בצפון לחופשת שחרור ובעיקר, פיטום. הילד רזה, כבר מזמן היא זממה להכניס בי איזה 70,000 קלוריות. אבל אין תלונות.

נסיים אייטמון זה בשיר הנפלא "עינו של הנמר" בביצוע העברי הסופר-נפלא של אינפקציה, הכולל את המשפט "כי עינו של הנמר (אני, למי שלא הבין) ראתה מלחמות וזוועות שלא נדע מצרות".

הנה זה כאן.

בכלל, אם אתם לא מכירים את המילים בע"פ - זה הזמן. מילה של רב"ס.

היידה, כפיים לבורא עולם, שכנראה עצבנתי אותו קלות לאחרונה, אז סליחה.

 
 
רישאר דאקורי
 
 
אלכס טיוס
 
 
Powered By Art-Up