"חואן קורבלאן" זרק פתאום אחד מחניכיי האמיצים במהלך האימון, חואן קורבלאן. מאיפה זה בא לו פתאום, לך תדע. לא איתמם, יודעי ח"ן של כדורסלע–האתר, מודעים לכך שגם אנוכי לא בדיוק מצטיין בקו מחשבה מסודר, ברור או מחובר לאדמה.

אבל חואן קורבלאן, ככה סתם באמצע אימון קראטה, משום מקום?

הבחור אוהד מכבי ת"א. אל תשאלו איזה מאבקים יש לי איתו לקראת כל יום חמישי. בכל פעם שהמשחק מתחיל מוקדם מדי, אני צריך לשבת לו על הראש שזאת לא קבוצה, שחבל על הזמן וגם ככה המשחק הזה לא קובע כלום.

למזלי הוא אוהד כורסא, כמו המאמן שלו, נו מה, גר שתי דקות הליכה מהאולם בו אנו מתאמנים, ובעיקר, אחרי שנה וחצי החל ללמוד שכשהוא מעצבן אותי, במוקדם או במאוחר אני סוגר איתו חשבון. בחיבה כמובן, אבל סוגר.

אתמול הוא שאל אותי איך יכול להיות שריאל ניצחו את בארסה, וכן הוא דיבר על הענף הנכון. אז קודם כל, הוא צבר נקודה אוטומטית על התמצאות בתחומנו המכובד, ולא בענף הביפ המשוקץ.

וכך במשך כשש דקות מלאות ניהלנו לנו דיון אינטליגנטי למחצה (למחצה יען כי גם אני הייתי שם) בענייני כדורסל ספרדי, קצת מנש, ומה לעשות – גם מכבי ת"א וסיכוייה מול ברצלונה בשלב הטופ 16 המתקרב עלינו.

יש לציין
כי החבוב אינו נתין כדורסלע-האתר, בינתיים, כך שלא נחשף בעבר לתורת עולמי הנכבדה, ולסהרורי הבוקר שלי (דבר יו"ר הדירקטוריון: תגיד לו שהוא בושה חרפה וכלימה, תגיד לו. בדיוק באנשים האלה אנחנו נופלים).

חוץ מזה הוא גם גבוה ממני בראש, מה שלא ממש רלוונטי לעניין כרגע, אבל בכל זאת נחמד לי לציין, ככה אני אוהב את התלמידים שלי, דשנים ובריאים. או כמו שאומרים היפנים – מטרות גדולות.

לגבי ריאל, הסברתי לו ככה: ריאל של היום היא קבוצה הרבה יותר טובה ממה שהיתה כשביקרה כאן בנוקיה . הסיבה פשוטה – רודי פרננדס. העלם, שבלי להרגיש כבר בן 27 עוד מעט, הוא פשוט אכזבה רבתי. ראינו בנערותו, צפינו בו מספר קיצים עושה שמות במדים האדומים, אבל בתכל'ס זה לא זה. לא במנש, וגם לא בריאל. המעופף הלבן האירופי הלבן הגדול בדורו הפך בעצם לסוג של ...

וינס קרטר אירופי.

אכן כי כן, השמצה קשה, אבל ככה זה. מטביע, קופץ, הולך על עננים, עדיין מספק היילייטס מופלאים. אבל גם אלוף בלקיחת זריקות מפגרות, מתעקש לזרוק שלשות במקום לקחת את האיש שלו לסל, ובהגנה בא רק כשבא לו (למשל, במדי הנבחרת).

וריאל, ברגע שנפטרה ממנו, האחריות החלה להתפזר בין כולם, והיידה, יש קבוצה פתאום.

אה כן, וכאן אנחנו עוברים לצד השני. נבארו לא שיחק. אליל ספרה האיש, לא פחות. אליל ווינר קטלני מאין כמוהו, האיש היחידי שאולי יוכל השנה להציק לחבורת הקירילינקואים האיומה. רק שבינתיים הוא קצת פצוע, משמע צ'אקי אידסון לא יורד מהמגרש, ואצלו כידוע, לא תמיד ידוע מה אתה מקבל.

לפעמים אתה מקבל כריס מאלין, לפעמים אתה מקבל כריס מאלין. רק שאחד מימיו בגולדן סטייט, השני מימיו העצובים באינדיאנה.

אידסון בהרבה עניינים מזכיר לי את החבוב שלנו יותם הלפרין. אחלה שחקן, רק מה, הוא צריך לידו איזה טפירו, או פארגו כזה. בעל בית.

אז במשחק ההוא, לא היה נבארו. ועדיין, הברצלונאים הפסידו רק ב-4.

מה יקרה מול מכבי ת"א? ובכן, הימרתי, בארץ אולי מכבי תפתיע, ואני מדגיש - תפתיע. פייבוריטית היא לא תהיה בשום מקרה. בכל מקרה, הבריאות של נבארו היא מוקש רציני ביותר לקטלונים, אבל גם בלעדיו לא הייתי פותח שמפניות, למען האמת גם לא פחית קולה.

עזבו זה רגע, משהו חשוב עכשיו.

ג"ג-שלנו חטפה בראש לאחרונה. גם מול האלופה המכהנת בצהוב, אבל עוד יותר חטפה מול הלא אלופה באדום.

אבל מחוץ למשחק, היה שם עניין מעניין, לפחות אותי: מאמננו האדמוני לשעבר, שהוא גם מאמן גליל לשעבר, האיש שאמר ש"יואב ספר שיחק היום כמו קוקוץ' בשיאו" התראיין אחרי המשחק, ופעם ועוד פעם, ושוב פעם - התייחס לקבוצה שזה עתה הדיח מהגביע כגליל עליון. לא גלבוע, לא העמק, לא גן-נר.

גליל עליון. וזה עשה משהו בלב, לא נכחיש כלל.

בכלל, יחד עם ההפסד בגמר התיכוניים והקביים של תום מעיין עליהם דווח באייטמונו של מר בדיחי הנכבד, לא שבוע מוצלח במיוחד לכוחות הצפון. אם כי לקיר הבטון מלאו 34 השבוע, כן? וזה די הרבה בטון, כבוד ויקר לאיש.

ונסיים אייטמון זה, אשר מזמן איבד את קו המחשבה שלו, באי-התנצלות כפולה: האחת, לאיש גדול, מר סחור-סחור: חבוב, עת באת הנה ארצה, כיניתי אותך מיד פארש. אז ככה, אמנם אני בהחלט מופתע לטובה מהעבודה שעושים איתך שם במחלקת התזונה המכבית, ואתה אכן נותן את העונות הטובות בחייך. מצד שני, כשאתה מר נקודה לדקה של אירופה, אם אתה משחק 17 דקות למשחק, אז אתה, איך לומר , פארש. לא מבקש 40 דקות, אבל 27 זה ממש לגיטימי,
כי את רוב דקות הספסל האדון סחור-סחור מבלה בשל עברות אידיוטיות ולא בשל חוסר אוויר . אם שאק יכול היה לשחק 40 דקות לערב, או בארקלי
שומר המשקל , אז גם הסוסון היווני יכול.

שתיים: נו מה, ריקי רוביו. אם וכאשר, אני אוכל את הכובע שלי. בינתיים, אני רואה שחקן עם הייפ מטורף, ששחקני הקבוצות היריבות בעליל לא יודעים על מי מדובר, שאולי-אולי שיפר קצת את הקליעה שלו. אולי. אבל עדיין הוא נותן יופי של מספרים כמו 3 מ-9 מהשדה.

אה כן, והם מנצחים פעם בשבועיים. אז עשו לי טובה, דברו איתי כשיהיה משהו רציני. בינתיים, אם אתם רוצים לראות רכז ספרדי טוב - חפשו בטורונטו.

נשבע, אם הוא יצדיק את זה - אתנצל. כרגע, יותר מאשר הוא נהיה קלדרון, רודי נהיה רוביו. פיייי, הסתבכתי כאן עם כל הספאניולים האלה. זמן לפרוש, וללכת להחליף נר על התמונה של הבאבא-דורון-שפר.

כפיים לבורא עולם, ולעמק החולה - גם.