בהיעדר היורוליג, לאחר הבטחת הפיינל פור הבלקני על ידי בחורינו האמיצים מעמק הגלבוע, כמו גם כיבוש הבלקן באופן סופי ומוחלט, אין ספק שהדבר הכי כדורסלני שקרה כאן השבוע, היה הפייט במלחה, תת סעיף קטן - יובל נעימי נגד ד. שמיר , דנשה רו"ח.

נקדים ונפצח בגילוי נאות חשוב: דנשה ידיד המערכת הינו. קורא כדורסלע, כותב בכדורסלע, איש מופת לכל הדעות. בניגוד לתדמית החנננית שיצאה לו בעבר, האיש חמוש גם בחוש הומור.

חבוב נכבד, אין ספק כלל.

ברם אולם:

דעתי הסוקולובית, כראש מחלקת קטטות ופרעות בכדורסלע-האתר, חד משמעית הינה, ולא אזוז ממנה עד אשר יופיעו בפניי ראיות חדשות:

פסק הדין: דנשה יקר ומכובד, יצאת אהבל.

נימוקי חבר השופט: גם אם מר נעימי פתח עליך ג'ורה של סוור אוקראיני שיכור, הקריזה שחטפת היא לא לעניין. יש לציין שמר נעימי הכחיש כי פנה ישירות לרו"ח ואך פלט קללת-רווחה שכזו, אך אלו עובדות שאיני מוסמך לדון בהן.

מה שבטוח – נניח, כאמור, פתח עליך ג'ורה ופה וגם אמר על האמ-אמא-סבתא שלך מילים ממש לא יפות. נניח.

בכיף שיהיה לו. תן לו חיוך שמירי שכזה, ותזמין אותו לראות את הסוליטר שלך.

מקסימום, חווה דעתך על ההכשרה המקצועית של משפחתו של המועמד שממול, בדגש על המין הנשי. פתח עליו ג'ורה חזרה, בקיצור.

אבל לרוץ אחריו למגרש? לחטוף קריזה שכזאת? לא חבל על הלחץ דם? ג'ף וואן גנדי נהיית לנו? עזוב אותך, זה לא בסטייל שלך.

ואם תגידו סוקולוב-בורוכוב זה חתיכת מתחכם הינו, שאין לו מושג ובחיים לא דרך ולא ידרוך על פרקט, אספר לכם מעשיה קצרה.

השבוע ממש נסעתי עם חבורת הברברים הצעירה שלי לתחרות, אי שם בדרום. היה זה בדיוק יום לפני שהתחיל שם הברדק.

היתה תחרות, קראטה. מכות, בקיצור. והשופטים, איך לומר, היו בינוניים ומטה. חלקם היו קצת יותר למטה. עלתה לי הג'ננה, לא אכחיש כלל. כשמעקוותים (חפשו במילון גולני) על חניכים שלי, הפיוז שלי קצר כמו יאו מינג, רק הפוך. האינסטינקט הראשוני היה להפוך להם את השולחן ולפתוח את הג'ורה העסיסית שלי, ג'ורה חובקת עדות ומדינות, מערבות בוכרה ועד הרפת של נהלל.

איכשהו התאפקתי. נכון שמדי פעם סיננתי איזו אחת ככה בקטנה, אבל בעיקר התמקדתי בלנעוץ מבטים נוזפים בשופטים/שפוטים, כמו גם להעביר לבני טיפוחיי האמיצים את המסר הסוקולובי הידוע: אם השופט דופק אותך לפחות תהנה (משמע, תפרק ליריב שלך את הצורה, על החוקים נדבר אחר-כך).

או בקיצור, אם נחזור לחשבונית רואה החשבון שלנו: הג'ננה אינה יפה לבריאות. ריצת אמוק איננה שורפת קלוריות כמו שצריך, עדיף לצאת להליכה קלה אל מול השקיעה. לקלל, אם ממש חייבים, אפשר לזרוק גם מטווח שעולה על פוטנציאל נשיקה לגבות של מר נעימי.

וחוץ מזה, רו"ח יקר, הלא אתה מכיר את הבחור. אימנת אותו. ואפילו, רק שבוע קודם, צילמת סרט שובה לב, במהלך אירועי האולסטאר, בו אתה והחבוב החלפתם אי אלו הלצות שכאלה.

ואתה יודע, שלטוב ולרע, הילד קצת-כזה, נו. מלה שמתחילה ב-ע'. אין מה לעשות, לא עסקינן בגרסת 2012 לדורון שפר, שזה עתה חגג ארבעים. גם לנעימי יש את הג'ננות שלו. לטוב ולרע.

אז לקחת אותן אישית? עזוב, בחייאת. חבל על הזמן.

גזר הדין: ראשית, כבוד השופט, אנוכי, ראש מחלקת פרעות קטטות ומהומות בכדורסלע-האתר, מצווה עליכם לבוא לאימון אצלי. כולכם, כן, כן, גם אתה שם מר בדיחי, ולא מעניין אותי שאתה גר ליד לבנון עכשיו.

אתה לא יכול לבוא, שלח איזה דודן שייצג אותך.

שנית, בעניין דן: אני דן את דן (סיימתי עם משחק המילים המפגר הזה, אל דאגה) ל-3 קילו טקסט טבין ותקילין, בשלושה תשלומים שווים, ממש כאן בכדורסלע-האתר.

כמו כן, על החבוב מוטלת החובה להסביר לכל כדורסלני ארצנו, כי עליהם להתעדכן באופן יומי בכדורסלע-האתר, יען כי כאן קורים הדברים הבאמת חשובים בכדורסל הישראלי, הרבה יותר מאשר עוד איזה שלושה אחוזים שעברו מכאן לשם במניות הפועל ירושלים.

שלישית, בפעם הבאה בו קבוצתו של רו"ח-שלנו פוגשת את גוני-היידה-גוני-שלנו אני דורש מעבר ציר בטוח אל הסל בכל פעם שנסיך העמק אך יחפוץ.

וכל זאת, לאלתר, בדיעבד, וטפו חמסה חמסה.

ואף מילה על רוביו.

תהייה-בקשה אינפנטילית: מאמננו העתידי (לשעבר?), AKA
שרון דרוקר. לאור הברדק הכללי שיש לך בקבוצה, אך בעיקר לאור הסיפסול המעציב שחווה גוני-שלנו לאחרונה, משהו כמו 7 דקות למשחק בשישה המשחקים האחרונים, נבקש שוב לשקול את שחרור העלם למקומות אחרים.

והרי יש לירושלים מספיק ישראלים באוסף. שחרר את גוני-שלנו, שחרר!

בטוח אני כי שמיר ישמח לאחד את רוט-גוני כבימי האליפות החולונית, שלא לדבר על חזרה סופר מבורכת לעמק. אבל נתערב שאם גוני מגיע לחיפה, למשל, שבדיוק שחררה את הרכז שלה, הם נראים אחרת לגמרי?

כאן ניפרד, בברכת שלום ושלווה על עם ישראל, בדרום, במלחה, בחולון ובכלל.