כה מוזרים הם חיינו כאן, כה מוזרים.

אמנם אנוכי, בניגוד גמור לנשיאנו הנכבד, לשכתי לא עברה שיפוץ כלל וכלל בחודשים האחרונים, להיפך, קבוע קובעה היא לה היטב בספה השחרחרה, ומעללים שיפוצניקיים חובקי כיורים אין לי, אך עדיין, חיינו מוזרים הינם.

הנה לדוגמא שני מקרים דומים ושונים בו זמנים.

שוחחתי לי השבוע עם שני הורים, ממש ככה פייס טו פייס. כן, אני קיים גם במציאות, למרבה הפלא.

נושא דומה היה לשיחה:

האחד בא לספר לי בגאווה (מוצדקת) על בתו, אשר שוב, כרגיל, החליטה כי היא הולכת להצטיין בלימודיה, ולמרבה הלא-פלא
שוב חטפה תעודת סופר הצטיינות חצי שנתית בית ספרית או משהו כזה. זאת במקביל כמובן ל-400 שעות אימון בשבוע וגם, אנקדוטה סוקולובית-קראטיסטית זריזה- תחרות אחת בה הביאה גאווה עזה למאמן שלה, יען כי כשהשופטים שלה עברו לתודעת למוניקה + שתיקת שריקת הכבשים, הילדה יישמה היטב את התאוריה שלי ועברה מצידה לתודעת ריק מהורן, משמע הורידה ליריבה שלה בעיטה של החיים, נפסלה וחזרה מבסוטה הביתה (מסר סוקולובי ידוע: אם אתה מבין שלא משנה מה תעשה, השופטים הולכים להוריד לך דגימת צואה על הראש - אז לפחות תהנה מהעייסק).

הקיצר, הילדה גאון בכל מעשיה, כך סיפר לי האבא המבסוט שגם הוא כמובן קראטיסט בועט וגאה.

יומיים אחורי* זה, סיפר לי אבא אחר (נחשו מה האבא הזה עושה בימי שני וחמישי, משהו שקשור לאומנות לחימה יפנית שלא ברור לי איך העם הסורר עדיין לא מתייצב אצלי לטובת העניין), כי בדיוק חזר מיום הורים אצל בנו החמוד, ילד מוכשר ביותר יש לציין, שבאותה תחרות ממש הפליא במכותיו בבני הדרום, ודיווח כי המצב בלימודים, נו, בערך כמו מצבו של כספי בקליבלנד.

יש לציין, שגם אבא זה לא היה מוטרד מדי, שלא לומר מבסוט למחצה, מהנימוק הבסיסי שהילד כרגע בגיל ההתבגרות, ההורמונים שלו עובדים כמו שחקן נבחרת יוון לא חשוב באיזה ענף ספורט, שהרגע קיבל את מנת ה"תוסף התזונה" היומית, זאת שהופכת אותו מיווני צמוק בגיל 17, לאכילס נטול עקב אכילס בגיל 17 ו-64 יום. אז הילד עצבן קצת, מתבגרים, יו נואו.

אבל, גרס האב, יאללה, כל עוד זה בשליטה כלשהי, שייהנה.

מה גם -
גם ככה, לך תדע, עם כל האיראני(ום), ובכלל כנהוג אצל היהודים מאז ימי נבוכדנצר, וגם לפני, לך תדע מה יהיה פה עוד חודשיים. אז נריב איתו על איזה בגרות בתושב"ע עכשיו?

וכל האקספוזיציה הזאת, באה כדי לשאול את "אם עץ נופל ביער וגו' " גרסת כדורסלע-האתר:

אז אם מכבי חיפה מפסידה כבר 50 משחקים רצוף, ולא רק, מפסידה בחלקם הגדול על חודה של נקודה וחצי, משמע לוזרים אחושילינג, לא סתם מסכנים חסרי יכולת שחוטפים בראש כל משחק,

ואז אם היא הלוזרית הכי גדולה מזה מי זוכר כבר, אבל אין בעונה הזאת ירידות, אפחד לא יודע בכלל מה השיטה של הליגה כאן שעדיין משום מה משוחקת בקושי פעם בשבוע,

האם עץ חיפאי נופל עלי כרמל (בנשר בעצם) בעונה הזויה שכזאת, האם נשמעה קול זעקתו של האיש הירוק למרחקים?

והאמת היא שכולנו יודעים את התשובה, הדי פשוטה והלא חכמה כל כך. התשובה היא לא.

לא נשמע, יען כי מי יזכור בעוד חודשיים את סבלו של ג'רמיין ג'קסון, את מעלליו הבזויים של קינטל וודס או תרחישי
בטנו של שון וויליאמס, שעברו חלפו כאן, חלקם אפילו באמת ניסו לנצח מדי פעם.

שלא לדבר על היהודים המסכנים אבי בן שימול וסילבן לנדסברג (מכבי ת"א? מממ, עוד לא. אולי עוד איזו עונה קצת יותר מוצלחת, כאן או באיזו ספרדית ממוצעת, אבל על נבחרת יש מה לדבר וגם הצעת כינוי - סילבן "ג'ודי" לנדסברג? לא, טו אובייס, ומה פתאום כל אחד צריך כינוי עכשיו? ומה פשר הסוגריים הבלתי נגמרים האלה? אייטמון סוקולובי, נו מה).

אז מי יזכור את חיפה 2012? מי יידע? את הכמעט גביע + כמעט אליפות ב2009, הראשון הלך לאיבוד בגלל שלשה פסיכית של ברייאן טולברט, במשחק בו עלו קוז'יקרו ובנדה בלי פרקינס ההוא, כן, אותו אחד, ובגמר הפלייאוף, הפעם עם פרקינס, הפסידו לאחד הנסים הגדולים של דריק שארפ, כבר אז לא צעיר שסידר למכבי ת"א וואחד אליפות אחרי פיגור הגון ביותר. אתם זוכרים זה? בקושי, נכון?

אז את עץ הנופל בלי צליל של העונה, תזכרו? איך תזכרו? הא, הא?

לא תזכרו. גם השלשה האינפנטילית שמוטי מוסקוביץ' החליט לקחת השבוע, דווקא הוא, לא תזכרו. אבל בעצם, אם העץ על הרצפה כבר 15 (בערך, לך תזכור) הפסדים רצוף, אז למה לא מוסקוביץ'? למה איזה קרלוס פאוול סורר, ולא הוא?

הרי את פרצופו המסמיק- מפליק-מחניק-מצחיק של יקיר המערכת גיא פניני, קיבלנו לתודעה עת צלף מחצי מגרש בחוצפה פנינית אופיינית. קבלו. אז למה לא מוסקוביץ'? עם שם כזה, למופת ולתפארת? אז זרוק מרדכי זרוק!

לסיום - כספי:

נשים רגע עניינים על השולחן. ככה או ככה, נסיבות כאלה או שלא כאלה, מאמנים או שלא, יש שם צרה על גבול קיפול מפרש לאירופה, למרות שהבחור (לא ילד, בחור!) צעיר עדיין, ונחוש.

סתם דוגמא, אם אתם ביירון סקוט ואתם מחפשים דחוף לחזק את הקבוצה שלכם לשנה הבאה באיזה 3-2 סביר, יען כי פרקר כבר בן 100, קחו באופן אובייקטיבי חבוב כדווין סמית', למשל. אני אומר, הוא שחקן לא פחות טוב מעומרי כספי. נכון, פחות שיווקי מעמרי, אבל, מה לעשות, שחקן טוב. ויש עוד כמה כאלה באירופה, אבל אני בעד כספי, אז לא עוזר יותר לסקוט.

ואנוכי כבר מזמן צועק: הגיע הזמן שכספי, בלא הרבה דקות שיש לו במגרש כרגע, יפסיק לעמוד על קשת השלוש ולחכות לכדור, כאילו היה קרייג הודג'ס פינת קייל קורבר. המודל הוא רודמן חבוב, רודמן. קפוץ, רוץ, תנשוך, לך לכל ריבאונד התקפה כאילו אין מחר, תן בדקות המשחק שלך את כל הפאולים שלך, אבל לא סתם, כל פאול שיהיה רציני, הגנה וריבאונד, זה מה מנצח משחקים בליגה, עזוב את הדאנקים לאחרים, הם יותר טובים ממך בזה, שם במנש.

רודמן, ברוס בואן, אלה החבר'ה שלך. עשית צבא, לא? אז הראה מסייעת קליבלנד מהי! ברווזי הרשע והזעם! יאללה כספי מלחמה!

כוכבית ליודית. היתה שם כוכבית למעלה, אז הינה היא חוזרת. ייתכן שסופר כאן כבר, אבל וואטאבר.

הופעה משובחת של יודית רביץ. ברור שמשובחת , נו מה. הגדולה מכולן. וגם מכולם, יש יגידו.

הקיצר, איזה אישחד, צועק למופלאה מהקהל:

"יודית, תעשי לי שתי ילדים!"

בלי למצמץ ענתה לו: "שתי? קודם תלמד עברית, נדבר אחורי זה".

גיים-סט-מאצ'-יודית-אליעזר בן יהודה.

היידה, כפיים לבורא עולם, ודוגי שלנו גם.