קטנות חיוניות:

כל עוד התקשורת מתעלמת מהצלחות של קבוצות מקומיות, אין לכל הקופמנים שום זכות לצעוק שזאת ליגת פנטזיה שלא מעניינת אף אחד. אם היו נותנים לג"ג רבע מהחשיפה שמקבל נניח זב חוטם ממוצע אצל הביפ, האמינו לי שהאולם בגן נר היה מפוצץ גם באימונים, ולו רק כדי לראות את "אייר קורטני" פלס מעופף. חבל שגם במשחקים יש לו רגעים בהם הוא מעופף לגמרי, יותר בכיוון האוטיסטי של העניין ופחות בכיוון הג'ורדני. ועדיין, האיש הולך באוויר.

ואני לא בטוח בכלל שג"ג ולבסקי סופיה נופלות מהקבוצות שהגיעו לפיינל-פור האדריאטית, להוציא האימפריה הפדרמנית.

שנית (למרות שהראשונה היתה מורחבת עד מאוד), לא אעסוק כאן בהצעות המשונות של מכבי ת"א. האמת שאפילו לא היה לי כוח לקרוא מה בדיוק הם רוצים. דעתי ידועה: שלושה זרים, ומי שרוצה אחרת – שיתמודד. לא כ'פת לי איך.

שלישית, משהו משונה שוב קורה בעירוני אשקלון. שמעל'ה אמסלם פוטר רגע אחרי העימות הכה משונה עם מרקו "ערכן של הריגות" קילינגסוורת'. ואני אומר, בלי לדעת כלום, שגם אם, נניח, המנהל המקצועי שלך פישל זמן רב, דווקא זה היה הרגע בו אתה חייב לתת לו גב מול השחקנים.

רביעית, מציע אני להכניס כאן מושג סלענג כדורסלעי חדש, מקביל ל"דאבל-דאבל אריק קמבלי במהותו": טריפלון טפירו - משמע משחק של 7 אסיסטים, 8 ריבאונדים, 6 חטיפות שכאלה. גם ארבעה איבודים אם ממש מוכרחים שנותנים דווקא איזו ארומה עסיסית לעייסק. וגם אם כל זאת בא רק עם 6 נקודות.

הלאה, לסיפור החשוב: גוני-היידה-גוני שלנו: צריך לדבר על זה כבר. מאז הגעתו של שרון דרוקר, מאמננו העתידי (?) לעיר הרים סביב לה, מעמדו של גוני-שלנו השתנה משמעותית.

נביט רגע במספרים: בעידן קטש, ב-13 משחקי ליגה, נעזוב רגע את פשלות אירופה יען כי אני עצלן, רק פעם אחת ירד גוני מ-10 דקות משחק. אז נכון שיובל נעימי היה פצוע לא מעט בתקופה הזאת, אבל שימו לב מה קורה עם הגיעו של דרוקר: 13 משחקים, בהם 8 פעמים גוני שיחק פחות מ-10 דקות. כולל משחקים של דקה וחצי.

ואפילו ספסול מוחלט, יענו DNP -"Coach's Decision

עכשיו, אם מאז הגעתו של דרוקר ירושלים היתה שורפת את הפרקט - ניתן להבין זאת. נניח. אבל היא לא. כמובן שיש שיפור עצום לעומת תקופת קטש ההזויה, אבל עדיין, מקבוצה עם סגל שכזה אתה מצפה שתטרוף את הליגה, עם כל הכבוד לראשון, חולון וכו'.

מה גם שראמל בראדלי ונעימי, יציבות היא לא ממש הקטע שלהם. סטייה סוקולובית רגעית- הבראדלי השני שעבר השנה במלחה נותן עבודה בבוסטון, משהו מטורף. שחקן-שחקן, כולל בהגנה, אחד שאשכרה משאיר את ריי אלן על הספסל. וזה
האחרון שיחזור בריא אמן במהרה בימינו , כן?

נחזור. נעימי ובראדלי לא יציבים. וגוני מצדו, כבר כמה וכמה (וכמה!) שנים, הרכז המחליף הכי טוב בליגה.

מדגיש – הרכז המחליף הכי טוב, בדגש על המילה מחליף. כי להיות רכז, ובכלל שחקן טוב זה עניין אחד, אבל להיות מחליף טוב, ובפרט רכז, זה עניין אחר לגמרי.

ממש לא כל אחד מסוגל יכול, רוצה ויודע, לעלות מהספסל, לא משנה מתי ואיך, ולתת דחיפה לקבוצה. לא סתם לשמר ולהעביר דקות עד שהכוכב יחזור, אלא לתת ערך מוסף. לזהות מה הקבוצה שלך צריכה ברגע הזה ולבצע. בדרך כלל מדברים על שחקן ש"מטריף את הקבוצה" אבל זה לא בהכרח מדויק. לעתים הרכז המחליף צריך דווקא להוריד קצב ולהכניס סדר ומשמעת, או סתם להמשיך ולעשות בדיוק מה שעשה הרכז הראשון, אם זה עבד, נניח להמשיך ולדחוף את הכדור לגבוהים, ולא להתחיל להפגיז רק בשל העובדה שנתנו לו פתאום דקות ואת הכדור ליד.

לפעמים הוא גם פשוט צריך לפתוח בחמישייה, לא חשוב למה, וגם זה לא מובן מאליו. סוויץ' בראש, הפוך הפעם, בו לפתע אתה בעל הבית הראשון, זה שמכתיב מהתחלה את הקצב ומיישם את הוראות המאמן עלי פרקט.

גם פיזית אגב, לא מדובר בעניין פשוט - לעלות קר מהספסל בלי אזהרה מוקדמת, בטח כשאתה גארד שאין לו זמן לרוץ איזה פעם-פעמיים על המגרש לצורך חימום. הכדור אצלך ביד מיידית, סע בן צור סע.

וממש לא הרבה שחקנים עושים את זה טוב. לא סתם מחלקים פרסים לשחקן השישי. ולא סתם אותם אנשים חוזרים לככב ברשימה הזאת שנה אחר שנה. ג'ייסון טרי למשל הוא דוגמא מצוינת. בובי ג'קסון היה כזה, או דרק פישר. במיאמי למשל, אין כזה, לכן הם נראים ככה. אם היה להם, הם באמת היו מפסידים 6 משחקים השנה כמו שכתבתי אי אז, בניחוס שהצליח, ואני מניח שעד סוף הפלייאוף הם מפסידים גג 4 משחקים, ולא את כולם באותה סדרה.

וגוני יזרעאלי, היידה-גוני בשבילכם, הוא רכז מחליף מצוין, אם לא הבנתם עד עכשיו. גם לנבחרתנו האמיצה, בטח ובטח אחרי הברדק שהיה שם בעמדת הרכז בקיץ האחרון.

לארי בירד אמר פעם, שלפעמים השחקן הכי חשוב בקבוצה הוא דווקא השחקן ה-12-11. זה שישחק רק פעם במי יודע מתי, אבל ייכנס ויעשה בדיוק מה שצריך, לא יותר ולא פחות, ובעיקר יהיה שמח וטוב לב מאחורי הקלעים, בין אם זה בתפקיד ליצן החצר ובין אם זה בתפקיד מנטור לצעירים (מישהו אמר דריק שארפ?)

לא שגוני הוא שחקן 12, אבל רק רציתי להבהיר נקודה לגבי בניית קבוצה: לא בהכרח שמים יחד את כל השחקנים הכי טובים שאתה יכול למצוא.

ומה עכשיו? אני בהחלט רואה סיכוי שהפועל ירושלים, עם או בלי גוני, ממשיכה לנצח את חולון, ואחר-כך בחצי גמר מול מכבי ת"א, חמשת אלפים אוהדים וסטרוברי אחד, נותנים הצגה של החיים על הראש של יוגב-בורשטיין-סמית'. לא 100 אחוז סיכוי, אבל זה אפשרי, אפשרי לגמרי.

וגוני?

כמובן, שקודם כל אני רוצה את גוני בבית, בעמק. עמדת הרכז בגליל, לא הבריקה השנה, לא בגזרת הזרים ולא בגזרת היהודים. בעיקר חוסר יציבות היה שם, ומה בריא יותר לעניין שכזה מאשר רכז מחליף משובח ומנוסה? אחד שלמשל יכול לתת לטישמן הצעיר עוד פוש קטן בדרך למעלה?

ואם לא, יש עוד קבוצות רבות בליגת קזינו, הצמאות לרכז הגון. קצת סדר במכבי חיפה השנה למשל, היה לחלוטין משנה שם את התמונה. מחצית מאלפי ההפסדים שלה, נפלו על החלטות מטופשות ברגעי הסיום, כולל כמה רגעי קאלט אמיתיים של קרלוס פאוול ושות'.

ואם באר יעקב תעלה ליגה? או הפועל ת"א? לא יחפצו בישראלי מוביל שרעב לדקות? בטח יחפצו.

הקיצר – שחררו את הילד, שחררו. ואל תגידו לי שגוני לא ילד. גוני הוא הילד של כולנו.

ושיר, בטח שיר, נו מה. ממש כאן

האינפנטיל נוסע לונדונה:

על-פי קצב פקיעת רצועות הברך במנש, פלוס התשישות אחרי העונה הדחוסה, מסתמן שנבחרת ארה"ב לאולימפיאדה תהיה לברון + האחד עשר הראשונים שיסכימו לבוא. ככה שאם אתם מוצאים את מרקו קילינגסוורת' שומר פתאום על פאו גאסול, אל תתפלאו.

בברכת "שחררו את היידה-גוני נזעק מבין הגלים", ניפרד.

ונא לתת לאשדוד בראש במשחק הבא, כן?