המחליף של גרטל
רב"ס צבר מספיק חוויות אולימפיות מהכורסא כדי לרוץ ולספר לחבר'ה. שזה אנחנו, בעצם. אז נהיה קשובים וחביבים וניתן לזה לעבור. רצוי בכיף.
7/8/2012    
 

יומן אולימפי זריז.

עם יקר. חם לי. אי לכך אני קופץ על התירוץ המקובל, משמע הקייטנה שהייתה ואיננה עוד של תומרינגו סטאר, ושקט שיהיה.

אז זה מה יש לי להגיד, ברדק יהיה כאן כרגיל, סדר והגיון במקומות אחרים.

נתחיל? היידה, אינדיד (במבטא בריטי מהודר בבקשה!).

ברדק אמרנו? אז בבקשה, רציתם דרים טים, קיבלתם דרים טים. גם כשהם מנצחים 30 הפרש, ובהחלט ייתכן שזה מה יהיה עד הסוף, יש להם שחקן וחצי שיודעים למסור (כריס פול ולברון, אם אתם מתעקשים). נכון שכשדוראנט בזון כמו נגד ארגנטינה, או שלברון אשכרה מחליט בכל הרצינות לגדל וואבוס כמו מול ליטא, זה לא ממש משנה. אבל הם משחקים מגעיל וטיפש, היו ונשארו.

לזכות האמריקאים יאמר שהם משחקים בלי מאמן, ובאופן קבוע עם 9 נגד 15, כי קובי, ווסטברוק וכרמלו משחקים עם היריב בכלל. אז יופי, "דוריס" אנתוני תפר 38 נקודות מול ניגריה. אבל כל קבוצה עם מוח, ויש שם כמה כאלה, משחקת כל התקפה על השחקן שכרמלו שומר עליו. וזה עובד. תשאלו את שאראס.

את ווסטברוק הדביל בכלל הייתי מעביר לאתלטיקה הקלה. אם יש מישהו שיכול להציק לבולט, זה הוא. הוא לגמרי לא בענף הנכון, אם כי יש לציין שאנוכי בעצמי אמרתי ואומר שנית: אל תתפלאו אם תוך 3 שנים הוא השחקן הכי טוב בעולם. כן כן, ראסל ווסטברוק. אין לי כוח להסביר עכשיו, חם לי ואמצע הלילה, אבל תשאלו בהזדמנות אסביר לכם.

אבל באמת היה הרבה יותר נחמד עם היו משאירים את האגו של בראיינט ואנתוני בבית. ובעיקר היו יותר דקות לדוראנט הפנומנלי ולהארדן, האיש והעז על הפנים.

הלאה: 3 דרבים שכאלה ברבע גמר, יאאא אולוהייים.

צרפת נגד ספרד, נבארו עדיין מנמנם, או פצוע, וואט אבר, ומצד שני ניקולה באטום. יהיה אקשן, בעצם לא, 20 הפרש לספרד וחלומות על הפתעה בחצי גמר. שם בלי נבארו זה כבר לא ילך, עם כל הכבוד למר רודי חמודי.

ארגנטינה – ברזיל. השאלה האמיתית היא האם תוך כמה זמן יהיו מכות, ומי יהיו מעורבים.

הימור שלי – דלפינו נגד ורז'או, אבל הכל הולך בין שתי אלה. הטורניר הזה אמור להיות שירת האסאדו של נבחרת ארגנטינה הגדולה, ומי כמו הברזילאים ישמח להרוס להם את עניין המדליה כבר עכשיו. ברזיל מצטיינת עד עכשיו בברדק מהודק שכזה, כיאה לקבוצה שליאנדרו ברבוסה הוא השחקן המוביל שלה, ארגנטינה מצידה משחקת נאה ואינטליגנטי רוב הזמן, עם בונוס של הפלופים והפאולים המלוכלכים הרגילים של ג'ינובלי ושות', תרגילים שכפי שנאמר- יכולים להוציא מטבח מכילם. יאללה, ברזיל, שיהיה.

רוסיה – ליטא. עוד דרבי, שכזה, גם כאן ספק כמה אהבה יש בין הצדדים.

על גדולתו של הילד היהודי דויד, שמוביל את צבאות הצאר כפר סופר ותואר בכל כפר. תקווה אותנטית למדליה, לא נכחיש כלל, למרות שתחושת הבטן הסוקולובית שלי לא טובה כאן, אם אתם באים מהזווית השבדית (משחק מילים מהמם, איזה שחקן השבד/שווד הזה, יאאא אולוהייים!)

שני משחקים לקח בינתיים דיויד על הקשקש, אחד (שלא ממש היה חשוב, נניח) הפסיד.

מסרב להמר, מה תעשו לי? פינת ווינר עשיתם ממני?

רגע רוסי שכזה. מעניין שהצמד הרוסי המשובח, קירילנקו ושווד, הולכים לשחק במינסוטה. ליתר דיוק - אולי עושים בשכל שם במינסוטה, שהם מנסים להביא שחקנים שהחורף במיניאפוליס לא גורם להם לרוץ לילל "אבא אבא ירח מטפטף עלינו" כי קור הם מכירים מהבית.

קווין לאב היה בקולג' ב-UCLA, אתם מאשימים אותו שהוא קצת מתבעס מהקור של הזאבים?

בכל מקרה, עם קירילנקו, יש להם קבוצה מעניינת ביותר שם, כולל פוטנציאל לא רע לחמישייה לבנה לגמרי, ואירופאית ברובה - קירילנקו, לאב, פקוביץ', רוביו ושווד. נחמד, לא?

בלאט מאמן עצום. אמרו כבר, אבל הנה, אמרנו שוב.

ערוץ 1 מקפיד משום מה לחזור שוב ושוב כי צוות ההפקה של שידורי הכדורסל הוא ישראלי. זה כנראה מה שנשאר לנו להשוויץ בו, אבל אני לא ממש מבין על מה החגיגה. השידורים מעצבנים עד מאוד בעיניי, בכל השפות. מחסור תדיר בסטטיסטיקות, אין ספור פספוסים של מהלכים בזמן אמת בשל איזה הילוך חוזר לא מעניין, צילום לא טוב בלשון המעטה, בקיצור, הכל שלוש דרגות מתחת לרמת שידורי היורוליג, ועל שידורי ה-NBA אני לא מדבר בכלל.

על זה שהשדר הישראלי יושב במרכז השידורים בלונדון ומתאר את המשחק, נו, שיהיה. אני לתומי חשבתי שישמח ללכת לראות לייב את ה"דרים טים", ככה הוא התעקש לקרוא להם, אבל מה אני מבין באולימפיאדות.

מה עוד?

אריק זאבי בן ה-35 וחצי סיים קריירה אדירה, אבל עם אהבה שספק אם היה ספורטאי ישראלי שזכה לה מאז אורי מלמיליאן (אליל סיפרה! מותר!) ביקר בשוק מחנה יהודה. ובורוכוב סוקולוב–קשישוב מצדו, חוכך בדעתו האם בגילו, 35, צרוף מקרים משונה, מתחשק לו לקפוץ לזירה לעוד איזה אליפות אירופה קטנה. צריך לחשוב על זה היטב, צריך. וגם להתאמן, זה ממש לא יזיק.

פרידה אינפנטילית במיוחד.

בניגוד גמור לסר ש. הרמלין הנכבד עד מאוד, הפרידה ממשה גרטל קשה לי עד מאוד. האיש הוא אליל, לא פחות. נאום הפרידה שלו היה רגע מיתולוגי, לא פחות. למרות כל השטויות שלו, והשגיאות, והקשקשת והברברת, הוא גם היה שדר טוב, אבל זה באמת לא מעניין כרגע. אליל אמיתי, השם ייקום דמו, ינוח על מיטתו בשלום ובשלווה בפנסיה שלו אמן.

ואני מחליף אותו, כן? לזייף בלי בושה ובלי אוקטבה אני יודע יופי, לשים נאחס על אלופי עולם זה קטן עלי, ולמסור ד"שים בשידור חי לאמא שלי ובכלל - בכיף.

אני האיש, תפסתי, זוזו אתם מסתירים לי את הים. חפשו אותי בריו 2016, תומרקין עוד לא יודע מה מחכה לו ממני.

היידה מוישה נזעק מבין הגלים!

 
 
מרקוס פייזר
 
 
אורי מלמיליאן
 
 
Powered By Art-Up