יומן סיכום אולימפי מבית מדרשי, יעני בורוכוב-סוקולוב מכה שנית.

היות וכל מען דה-נחום ברנע, שפך כבר מילים מילים ממוחו הקודח, אלך אנוכי על האופציה החביבה עלינו כאן בכדורסלע-האתר, ואפזר תווים להמונים, בהקדשות לגיבורי הימים הללו, שכבר הלכו וחלפו וכבר נוחתות עלינו בחירות באיגוד הכדורסל, יאק פויה, ולהבדיל - נבחרתנו האמיצה נגד הגויים הערלים (מממ, הגיור של טיוס זה עם הכל, כולל הכל, יעני 8 ימים בגיל 24? לא משנה, נמשיך).

נתחיל מהסוף כמובן, המלכה המכהנת, שהיא גם אם, אבל לא חשוב עכשיו, בחירת ובכירת זמרי ישראל בעת הזאת, כולל כולם תודה רבה,

הגבירה הנכבדת יודית, עם שיר פרידה קורע.

לכבוד סוף המשחקים וסבסטיאן קו? לכבוד טקס סיום מעשה ידיו של צדי צרפתי? לכבוד מספיק כבר עם ירי בצלחות חרס ושאר ענפי ספורט שמקומם בקרקס בולגרי (ויש כבוד לעדה, היידה הרי מבית מדרשם הוא)?

מה פתאום, לכבוד משה גרטל האליל, שהרי גם האמת, גם הבדיה מה שהיה, כמו לא היה, נמוג כהרף עין ורק אתה עדיין.

תובנה פתאומית - היות שהאייטמון הזה הוא אסוציטיבי אפילו יותר מהרגיל, ייתכן ויודית תשיר כאן המון. אולי הכל, מי יודע מה יהיה כאן עוד עשר דקות +הפסקה נדרשת לספגטי טעים עגבניות קצת גמבה והרבה שום, נו מה.

עוד יודית אחד: לכבודם של הגננים והגננות, אשר 16 יום דחקו מצוקתם בעזרתם של האדונים פלפס, בולט, נבארו, וRanomi Kromowidjojo השחיינית ההולנדית הכה מתוקה. ועכשיו? הם עצובים, יען כי רק להתגעגע לתומרינגו סטאר וחבריו נותר להם, עד סוף אוגוסט הלזה.

לאלכסיי שווד נקדיש שיר נחמוד של המלך האב. פרחח לא קטן אלכסיי זה, הכשרון נוטף לו מהאוזניים, אבל הברדק גם. הרבה שערות לבנות עשה לדיוויד בלאט עם השטויות שלו, אבל ברגע האמת, נתן עבודה מול ארגנטינה והביא מדליה ליהודים.

משפט על גדולתו של בלאט, כי באמת כבר הגזמנו עם זה - תארו לעצמכם שבלאט מאמן את ספרד וסקריולו את רוסיה. נגמר חמישים הפרש.

הנה השיר, של אריק כאמור בביצוע. מפתיע, או שלא. שיפסיק עם העולם לריב כבר. הוא ירגיש יותר יציב, שווד השוודי.

עוד משהו מעניין. מודה אני שקודם בא שיר ואחר-כך חיברתי לו קישור, או שניים, קצת צולעים, אני מודה, אבל השיר הוא וואחד שיר, אפילו הוא לא מבוצע כאן על ידי יודית (אולי קולות רקע? יש מצב).

למי נקדיש?

לבריוני ארגטינה, שרגל עץ לכל עובר מצרך חובה הוא שם, אולי למסכנים, רצי העשרה קילומטר , שרצים במעגל כמו אוגרים מול שמונים אלף צופים, ואולי סתם לאריק זאבי, שצחוק הגורל, הפסיד לגרמני בדיוק באותו תרגיל, שבסידני הרס לו מדליה.

בריח על היד, אינעל ראבאק, בריח. איש מקסים האריה הזאבי הזה, מקסים שאין דברים כאלה. אה כן, השיר. בבקשה. זה שם באמצע, תקשיבו, מומלץ.

אם כבר מר גוב, בטורניר הכדורסל בלונדון 2012 לא היו, שימו לב: סרביה, קרואטיה, סלובניה, מונטנגרו, מקדוניה, ונו, את מי שכחתי . . . בוסניה.

אף לא אחת מאקס-יוגוסלביה. אולי טורניר ראשון גדול שזה קורה, אולי לא, הזכרון זה לא מה שהיה פעם, אבל בכל מקרה, וואלה, עניין לא קטן.

שימו לב לפתיחה של השיר הזה.

אוקיי, שיר בענייני גלישת גלים.

תראו, גלשנים זה לקליפורניה, הוואי, אילת או מכמורת. זה משהו שעושים בשמש בכיף כיפאק. לשלוח אנשים לים, עם חליפות סערה וביגוד תרמי של אסקמוסים, קצת לוקח את העניין רחוק מדי. ועוד יותר יפה, שדווקא לקראת ריו דה ז'נרו, על חופיה וחוטיניה, מוציאים את הגלישה מהסיליבוס. מכניסים במקום קייט סרפינג או משהו, תשאלו את עמית ענבר, מה אני מבינה בזה.

הקיצר לכבוד לי קורזיץ החביבה, אלופת עולם שלוש פעמים בשבילכם, חבורת פרימטיבים על הכורסא, ששבוע בילתה בים במים האפורים והדוחים של האנגלים, לכבודה שיר על ... כנסו כנסו, אבל רמז - יודית רביץ היתה מעורבת בהפקת האלבום הזה.

וגם זה, עוד לא גיליתי קשר רביצי, אבל יש, בטוח יש. אבל עשינו הסטוריה, בייבי קורזיץ, היסטוריה.

חברים, מספיק להיום. אמרנו, מעט מילים, הרבה מוזיקה. תקשיבו, להכל, זה יעשה לכם יום סבבה. ונלך מכאן עם רון בלב ועט ביד, דיו על המדפסת, והרבה אופטימיות לטובת יוגי, דוגי, האל מבית הילל, ושאר גיבורינו שלנו אנו. רק לא מצונזר, כמו אצל הבריטים, יען כי להעלות לבמה בטקס סיום את הספייס גירל הפרחות זה בסדר, אבל לשיר את המילים האורגינליות , פחחח עליהם.

נו, יאללה, מה זה משנה, היידה-גוני שלנו.