תשמעו, ראיתי כדורסל, קצת אחר, אבל אחלה כדורסל.

למי שלא היה בעניינים, בשבוע שעבר התקיימה באתונה-הכרך אליפות העולם בכדורסל 3 על 3, סטריטבול, כדורחוב בשפתנו, והיה אחלה.

נבחרתנו האמיצה, שכנהוג, גויסה שתי דקות לפני הדיוטי פרי, הביאה אותה בשיחוק ולקחה מקום רביעי. כבר היו עם מדלית ארד על הצוואר, אבל סל אוקראיני בשנייה האחרונה קלקל את האופוריה. אולי טוב שכך.

קורי קאר, עמית תמיר, יועד בית יוסף ועמית שמחון, אלו הלוחמים, תחת הנהגתו של דני גוט. הערת אגב - האם יכנס דני גוט לסדרת "מאמנינו"? נניח, "מאמננו השליש"? או "מאמננו השכונתי"? נחשוב על כך ונודיע. אנחנו, כלומר הנשיא. אני עדיין רק מפריע כאן, לקבלת החלטות וחתימה על צ'קים טרם הוסמכתי.

לצערי, חוץ מהסל האוקראיני הנ"ל, את נבחרת ישראל לא ראיתי משחקת. אבל כן ראיתי כמה נבחרות אחרות: ארה"ב, יוון, צרפת, רוסיה, סרביה. והיה מעניין, כיף לראות.

טיים אאוט קצר והסבר זריז: משחקים על חצי מגרש, סל מהשדה או מהעונשין שווה נקודה, סל מעבר לקשת שווה שתי נקודות, שרירותית החלטתי כי ייקרא "זוגיה". זוגיה כזאת עלתה ליהודים במדליה, אנטישמים האוקראינים האלה.

משחקים עד 21 נקודות, או עשר דקות. זהו בגדול. את השאר תחפשו ותבינו לבד.

אז ככה, את הטורניר לקחו הסרבים שלפי מה שראיתי היו רמה אחת מעל כולם. וזה כולל ניצחון בדרך, ברבע הגמר נדמה לי, על האמריקאים.

משחק אופייני לאופי הכדורסלני של שתי הקבוצות. האמריקאים היו עסוקים בלעשות דאווינים ולחפש דאנקים, היו להם גם איזה שניים מופלאים, אבל הסרבים לא ספרו אותם, עשו הטעיה על השלוש וצ'אקה מחצי מרחק, או סתם חסימה וחצי וישר כדור לשחקן עם המיס-מצ'. יש להם גם איזה סאביץ' אחד, מזכיר במשהו את מילאן מצ'באן, וואחד שחקן.

כמו שאמר וודי הרלסון ב"ווייט מן קנט ג'אמפ" – הבעיה שלך היא שאתה מעדיף להיראות טוב ולהפסיד, מאשר להראות רע ולנצח.

אז ככה נראו באמת האמריקאים, שמן הסתם באו לטורניר מתוך מחשבה שהם הדרים טים בשלישית או איזה קופירייטינג אחר של כיתה ג'.

מה עוד?

יוון. נו, כרגיל. הרי בכל ספורט, מכדורסל ועד שחייה צורנית, הם אותו דבר. בונקר וסטרואידים. הקהל היווני דחף אותם לא רע בכלל, עד שהפסידו לצרפת, שבחוצפתם העזו גם לקלוע כמה סלים מול חבורת הנגרים. מה שכן, היה ליוונים אחד שהוא תאומו של אבי בן שימול. מישהו צריך לבדוק את העניין.

צרפת, גם הם כהרגלם, הכישרון נוזל מהאוזניים, אבל כשחילקו את השכל הם בדיוק קנו בפיצוציה באגט עם איזה ז'אמבון. ובעיקר, שומרים על המסורת של השחקן הכי מכוער בטורניר, ושלפו איזה חיירועה בשם מישל ז'אן בפטיסט אדולף. נשבע, כתוב באתר, אדולף. אבל לא בגלל זה הוא מפחיד, הוא נראה כי הוא דומה להכלאה של כלבם של בני בסקרוויל עם המזבלה העירונית של מרסיי. פחד אולוהייים.

מגניב הסטריט בול הלזה. קודם כל, משחק הוא 10 דקות. אז כל נקודה חשובה, ולא צריך להתענות שלושה רבעים עד שמתחיל האקשן. שנית, ישר רואים מי שחקן ומי לא. אין מקום להתחבא מאחורי הגנות אזוריות-משולבות שכאלה, ובהתקפה, אין יותר מדי זמן, צריך לזרוק תוך 12 שניות. אתה חייב להבין מה עושים גם בצד הזה של המגרש. לפחות בטורניר הזה לא היו יותר מדי גודזילות של 2.17. אני די בטוח שעמית תמיר עם ה-2.10 שלו, היה בין הגבוהים בעייסק, וזה טוב. כל השחקנים על המגרש יכולים וחייבים לזוז מהר, להיות מסוגלים להחליף אחד את השני בהגנה, וקבוצה שמציבה מצ'אפים קיצוניים מדי - תסבול.

כאמור - אין מקום להחביא חולשות.

ככה שמבחינת גובה-מהירות-יכולות הקבוצה הקלאסית היא מעין שלושה סקוטי פיפן שכאלה, עם טאצ' ווינרי של לארי בירד כמובן.

ולאן חותר אנוכי? ובכן, ישראל לקחה מקום רביעי, וזה יפה. גם בזכות הגרלה, חשוב לציין, אבל לא רק. ומה עוד מעניין? ובכן מדברים על הענף הזה כעל ספורט אולימפי פוטנציאלי.

אה הה. בעוד נבחרת הגדולים מעצבנת אותי עד מאוד, ולא משנה מה קורה בטורניר הזה הלאה, שני המשחקים הראשונים היו חרפה היסטרית, שם צריך 12 שחקנים. ורצוי, שלפחות חלקם יהיו גבוהים. ובזה אנחנו לא כל כך טובים, היהודים. לכאן צריך פחות שחקנים, וכאמור, להיות 2.12 זה לא בהכרח יתרון.

וגארדים זריזים-עצבניים, זה דווקא יש לנו.

אני הייתי אץ רץ ומקים נבחרת קבועה לעניין, רצי משחקנים שגם אשכרה יכולים להתאמן יחד כל השנה, או רובה לפחות, משמע לא שחקני מכבי ת"א. שמחון ובית יוסף, אכן מתאימים יופי טופי לעניין. ויש עוד. למצוא שחקנים של 2.02 אנחנו דווקא כן יכולים.

וכאמור, ע"ע הסרבים, מה שקובע במשחק הזה הוא התיאום והשכל. נכון שאם האמריקאים ישלחו את לברון דוראנט וכריס פול, לא יהיה נעים, אבל קבוצה בה השחקנים מכירים היטב זה את זה, יודעת לזהות מהר מי חם, למי יש יתרון על השחקן שלו, ולהפעיל בצורה חכמה, מנצחת.

אגב, לא ציינתי למעלה, המאמן כאן לא נמצא על המגרש בכלל. הוא יושב ביציע, השחקנים מנהלים בעצמם את המשחק. אז שכל צריך, וזה אומרים שליהודים יש. אל תבקשו הוכחות אמפיריות, בטח שלא מהשנים האחרונות, לא יהיה קל למצוא, אבל אומרים האומרים.

אז קדימה, יש שכל - יש סטריט בול.

סיכום: זה ספורט שטוב ליהודים. אנחנו במידות המתאימות, אנחנו עם מה שצריך בין האוזניים, קדימה, ולא צריך יותר מדי בשביל זה. צריך כדור ו... חצי מגרש. זהו.

היידה לעייסק, שמחון, לעייסק.

הייתכן ששני צלפי ישראל הטובים ביותר יושבים כרגע על אותה בלטה בג"ג הפקות? שמחון את דוגי? ייתכן מאוד, למה לא.

ועד שנדע איפה גוני-שלנו-היידה-גוני משחק בעונה הקרובה, כל שנשאר הוא "היידה גוני!" לזעוק מבין הגלים.