מגל וחרמש, רצוי גם מראה
גמר גביע המדינה? חרטאבונה. לקפטן מכבי חיפה יש משימה חשובה בהרבה, אם תשאלו את רן בורוכוב קוקוריקוב
7/2/2013    
 

כרגיל, מכסת הנזיפות מצד הנשיא עשתה בסוף את שלה, וכבודי עשה ג'סטה וירד מהאולימפוס לכמה דקות של שרבוט אייטמון.

כרגיל, הנשיא יקלל את עצמו על כך, יען כי לעשות הגהה לכותב שורות אלו, אינה מלאכה קלה כלל וכלל, אבל מצד שני, לצפות במשחק של חיפה מול ירושלים, גם זאת לא מלאכה קלה.

בואו נהגג קצת יחד, נראה לאן נגיע על נהר התודעה הבורוכובי-סוקולובי. שימו חגורת הצלה וחייגו למכבי אש, שיהיה.

ראשון: בראיונות שאחרי המשחק של ירושלים, עלה ובא החבר רביב לימונד.

רביב לימונד

לא נכחש, לחבוב הנתנייתי היו פה ושם גינונים החשודים בביפיונריות קלה. ובכן, לא עוד. עלה הרביב, ונתן לאומה את המשפט הבא: "היה משחק קצת כאוטי". כאוטי, לא פחות ולא יותר.

איי, בגלל זה אנחנו כה מחבבים את אנשי הכדור הכתום. "משחק כאוטי" הוא אמר, לא פחות.

תראו ביפיונר אחד שיכול להוציא משפט כזה מהפה. בעצם אל תראו לי, תודה רבה.

כבוד ויקר לחבר לימונד.

אם כבר לימונד, אז במהלך המשחק מהלך שלו הנחית לי סדרת תובנות שאפשר לקרוא לה 'דברים שכבר לא נראה בכדורסל הישראלי וחבל':

1. רביב לימונד לא מוריד כדור לרצפה להקפצה מיותרת.

2. ליאור אליליהו, שיהיה לנו בריא, נותן ממוצע עונתי של 10 ריבאונדים וגג וחצי.

ליאור אליהו

3. סנטר ישראלי בנבחרת שלא נולד ב-80' (חוץ מיניב גרין כמובן).

4. מאיר טפ-הירו, חביב הספרה המכהן, מקבל צ'אנס לקחת את אוקלהומה לאליפות. רכז הם צריכים, רכז. ואמר מי שאמר, איש אחד חזק שישחק בגמר - מאיר טפירו הוא דאן 14 בריכוז משחק. דוראנט ישמח, תאמינו לי.

אם כבר טפירו, המצחצח המכחכח, שבחורף הזה יש סיכוי שכולנו בעצם עשינו חיקוי אחד גדול שלו בזמן משחק, בכל מה שקשור לגרון ניחר חיידקים ושאר כולרה, קורא אני לעם להעלות שמות – האם היה דבר כזה בתולדות הכדורסל?

מאיר טפירו

עזבו השנה, כבר חמש שנים לערך טפירו לא רץ. רץ, משמע עובר על חוקי הענף האולימפי המופלא "הליכה ספורטיבית" כלומר שתי רגליו נמצאות באוויר בו זמנית.

ואני לא מזלזל, להיפך, כולי תדהמה. איך הוא עושה את זה?

והוא גארד! רכז על! בהגנה עוד מילא, אפעם לא ציפו ממנו יותר מדי, ויש לו בכל זאת גודל לא רע בכלל, אבל בהתקפה, התקפה מתפרצת כשלפירוט הטכני של הגוף שלו אין את השורש "פ.ר.צ" ? גאון האיש, גאון.

לנושא הבא.

גוני שלנו: היידה-גוני שלנו יכול היה להשוות את המשחק בחצי הגמר בשלשה יפה עד מאוד מהפינה. לא השווה, יען כי החטיא.

גוני יזרעאלי

גם לא קיבל פאול , יען כי לא היה. ניסה מר גוני לסחוט פאול, בשיטת דריק שארפ פינת אמיר כץ, (אממממ... זה אחד שיכול אולי היה להתחרות במאירק'ה ברמת האתלטיות), אבל לא קיבל, וגם אנוכי המשוחד עד מאוד, מודה שלא היה פאול.

אבל אם היה נכנס? מה אז? לתל אביבים היה צ'אנס בהתקפה נוספת. האם יוגב אוחיון היה לוקח את האחריות עד הסל? או שאולי שוב אחד ההיקמנים היה מזיז את כולם ואודרוב? ואולי בכלל תרגיל מדורג לשלשה של תיישון ג'יימס מהפינה?

והחטאה. וגוני רץ ומרביץ שלשת דורון ג'מצ'י-ציבונה משלושת רבעי מגרש. אשדוד כמרקחה.

האם זה היה סופו הסופי של מאמננו העולה במחוזות יד נוקיהו? היה עולה הפיוז לפרדמן? היו פורצות קטטות בישיבות הנהלה? יאאא אולוהייים, כמה סימני שאלה על החטאה אחת של גוני –היידה-גוני שלנו. שהוא, יש לזכור למרות ואף על פי, נסיך העמק הגולה.

דיוויד בלאט

אם כבר דיברנו מכבית, הנה רגע מעניין, ממי שמסתמן כמאמננו העתידי-החלופי, הנכבד ג. גודס. אמר הבחור: "ליאור חסר לנו במשחק, וכולנו יודעים עד כמה ליאור הוא פקטור משמעותי בליגה הישראלית". מעניין. מה שנאמר, ומה שלא נאמר.

ראשית, הוא צודק. ברמה המקומית בליגה וגם בגביע ואפילו בגביע המנהלת ומשחקים נגד נבחרת אלופי צה"ל, ליאור אליליהו הוא שחקן ברמה של זר לכל דבר, וזר טוב, לא איזה ברנדון האנטר שמן מג"ג, ברוך השם שזרקו אותו כבר. זר מה שהיו קוראים פעם - שחקן חיזוק. בונוס היסטרי על פני כל קבוצה בארץ.

שנית, נחפור לרגע במשפט של גודס. לצערנו, ניתן להמשיך את המשפט במילים "וזאת לעומת הליגה האירופית". ואת זה גודס (לא) אמר, אל תבואו אלי בטענות!

מה לעשות, ככה זה. אליליהו אליל כאן בארץ. אבל מעבר לים, יום אסל, יום בסל, קפטן מכהן, אבל לא שחקן חמישייה בכיר ומוביל, או פאוור פורוורד שהוא אימת היבשת.

גלגלו למעלה רגע כי כנראה ממוצע, יציב ועצבני של שמונה וחצי ריבאונד הגנה במשחק לא נראה שם. גם לא פחד בעיניים של שחקן שיפחד לחטוף את גג חייו, כשליאור ייפול עליו במלוא אורך ידי הדיונון שלו. חבל.

וזה גודס אמר. בעצם לא אמר, רמז. אולי גם זה לא, אבל בכל זאת, נו, מה כפת לכם.

פינת המעקב: ובכן, לגבירה חן אלוני, צלמת משובחת, יש תמונות רבות עד מאוד, ממש שני קליקים מכם בעמוד הפייסבוק שלה. צלמת הבית של ג"ג, לא פחות, ורק על כך, יש להגיד לעלמה שאפו וכל הכבוד, כי גם עמית גל בכבודו, מודה היה כי משחקי ג"ג השנה היו לא פעם קשים לצפייה ומעלה.

הקיצר, יצאה לצלמת תמונה משובחת של מר עידו קיר בטון, מחביבי הבית, ואחד האנשים היותר לבביים בנמצא. ונגיד זאת כך, בלי להרגיז את האיש שבקיר: יש בעיה באזור הפדחת. צריך לגזום חבר, לגזום ומהר. באהבה, בהערצה בחיל וברעדה נגיד זאת, אך העובדות הן כאלה, וכאלה הן העובדות.

תלתלי דורון שפר מניף את גביע יול"ב-קוראץ' , כבר לא יהיו לנו (כן, גם לי לא, הערת הרב"ס).

אז היידה, מגל וחרמש, ורצוי גם מראה. רגע, עצרו הכל: צילום נאה מימים יפי בלורית.

וכפיים לבורא עולם, ולהיידה-גוני, נסיך העמק, גם.

 
 
ברנדון האנטר
 
 
דייויד ת'רדקיל
 
 
Powered By Art-Up