בתאום מושלם עם יום הנישואין של כבוד הנשיא שחל אתמול, כתבתי שיר למגירה על הרנסנס הספורטיבי אשר עובר עלי בשבועות האחרונים:

בתקופה האחרונה שפר המזל עליי/והחיוך הפך קבוע לא יורד משפתותיי/ועל מה המעשה ועל מה כל המהומה?/ ובכן המדובר בהחזרת גבריותי לתקומה.

והדבר פשוט שכל גבר נשוי מכיר/בבית טלוויזיה אחת והרצונות הם למכביר. ברור לחלוטין כי אם נקנה עוד מכשיר/לא אראה את אשתי והיא גם אותי לא תכיר.

שהרי כאשר מסתיים היום והערב מגיע/יש תכניות לראות ומשחקים, בואו נתניע: בראשון משחקי הליגה ובשני לעיתים משחק נוסף/בשלישי בלקנית וברביעי היול"ב קאפ. וחמישי מכבי ובשישי מנוחה/תזכירו לי איך קוראים לזאת שלידי שעל הספה מרוחה?

וכך כשהתחתנו לפני כ-7 שנים/החלטנו בבגרות שאם בזוגיות אנו רוצים/ לא נקנה עוד מכשיר אלא כל אחד קצת יוותר/כדי שבערב נהיה ביחד לא פחות ולא יותר.

וכך כבר שנים אני נאלץ בברוטליות ממש/לוותר על משחקים שבעבר לראות הייתי שש/ובמקום לראות משחק של נבחרת ישראל/מוצא עצמי רואה ריאליטי עם עוד אחד שמנסה לבשל.

אולם לאחרונה נפל דבר , נס, ממש פלאות/אשתי גילתה את ההמצאה של המחשב והאוזניות/וכך יושבת היא מולי, בסלון עם מחשב נייד/רואה סדרה ומתמכרת עם המבט המזוגג/ ואני? לא מאמין כיצד שפר עליי המזל/רואה כבר חודש ספורט בכלל ובייחוד כדורסל.

ובזמן כזה כיצד ניתן להתלונן?/ אם בפסקי הזמן של משחקים עוד מעביר ל-espn/וכך בסוף כל יום מגיע הביתה ומתיישב על הספה/פותח ערוץ של ספורט מבלי להתנצל או להרעיף דברי חנופה.

מארס המשוגע זה לא רק סיסמא זאת כבר שגרת חיים/ומכאן המלצתי הברורה לכל הגברים הנשואים:

קנו לה אוזניות ולפטופ/קנו קצת שקט - יאאא אולוהייים!!!