פופוביץ' הוא כמו כוסברה; או שאתה בעדו או שאתה מתעב אותו עד אימה
רן בורוכוב-לברונוב מרביץ סדרת רשמים במשקל 1.1 קילו טקסט סביב סדרת הגמר בין מיאמי לסן אנטוניו. אחת המסקנות קפצה למעלה ותפסה כותרת.
10/6/2013    
 

ייתכן שסדרת מיאמי-סן אנטוניו כבר נגמרה בכלל. ייתכן שהיא רק התחילה, אם בכל זאת למדתי משהו מהאדמו"ר הראשון לניחוס סר ש. הרמלין.

ממש תמול שלשום, הסביר כאן המכובד, על מה ולמה הוא נאלץ לעודד את הלברונים במאבקם הצודק מול פופוביץ' וחבורתו. לא אתווכח עם בחירותיו של בן האצולה (אם אתם עוקבים כמוני אחרי משחקי הכס, אתם יודעים שיש בתי אצולה שלא מתעסקים איתם), מה גם שעת עלתה המטאפורה "כמו לבחור בין טיפול שורש לקולונסקופיה" קיפלתי זנב וגם לסת והנהנתי בראשי.

ברם אולם.

לעודד את לברון? לא היה ולא יהיה.

על חיבתי אליו, כבר נכתב פורט והודגם.

ולמעשה, את סן אנטוניו אני כלל וכלל לא מתעב. יש יגידו, אפילו מסמפט. שלא יובן לא נכון- מאוד הייתי מעדיף לראות בגמר את ילדי אוקלהומה, כולל ג'יימס הארדן כמובן (טרייד שעלול להיכנס לשורת פאריש מקהייל), את סטפן קארי המתוק, או אפילו את ממפיס על שני סוסוני היאור שלה. אבל אם כבר, וואלה, גם סן אנטוניו זה בסדר.

את דאנקן אני מחבב דווקא.

ובאמת יש כאן צ'אנס לתת כבוד אחרון לגדול שחקני דורו, שחקן שעם כל הכבוד לכל ה-KG, וובר, נוביצקי ושאר גיבורים, בשקט-בשקט תמיד עשה הכל קצת יותר טוב מכולם, ובעיקר עם הרבה פחות רעש. שחקן של פעם, במובן הכי טוב של העניין.

את פארקר אני לא אוהב, בכל זאת צרפתי, אבל האיש חתיכת שחקן. פתאום כל ה"גארדים" של המזרח נראים כמו אורן עמיאל בשיאו. ויש כבוד לאורן, כן? ג'ינובילי בשלב ה"היום אני או קולע 12 שלשות רצוף, או משחק כמו ארגנטינאי במונדיביפ".

מה שהופך את העניין לסוג של הימור מרגש, וחוץ מזה - בליגת הפלסטיקאז'-אסור-לגעת-לקלל-לדבר לעצמך- של סטרן, ג'ינובילי הוא בערך אחרון האטרקציות. האיש הרג עטלף. במשחק כדורסל. בתוך האולם! יותר מזה? וארגנטינאי שמוסר לברזילאי, רק על זה מגיע להם פרס נובל לשלום ולהתראות.

שני הצעירים שם חביבים מאוד. הגרין ההוא, ובעיקר האיש הזה עם שם של זעקת קרב מאומנות לחימה פיליפינית, קוווווואיייי, היידה קווווואי-שלנו, בחייאת שחרר לחופשי את האפרו לכמה דקות סטייל בן וואלאס במשחקים גדולים. הקיצר, הם סך הכל בסדר, הטקססיסטים האלה.

אה, ויש את פופוביץ', שכמו כוסברה, או שאתה בעדו או שאתה מתעב אותו עד אימה, ובניגוד לעשב הדוחה ההוא, אני כן מחסידיו, ולא כפת כלל אם הוא שומר אזורית אמפיבית או אישית לוחצת בסנדלים.

האיש מצחיק. לא עושה לכם עבודה קלה, אבל לכו ליוטיוב וגגלו את מיטב הראיונות איתו מהשנים האחרונות. לך תשווה לאיזה ספולציפורה חננה עם ג'ל.

אין לו חשבון, הוא לא מפחד מאפחד, והוא יודע את זה. מאמן כלבבי. יש לציין שבניגוד נניח לכמה מאמנים מקומיים שגם הם מאמנים מצוינים, וגם להם אין חשבון וכו' - הא שומר על פאסון, ולא נכנס לענייני בהמיות תיכונית כמו נניח, טוב לא חשוב הבנתם כבר.

אבל זאת לא הנקודה בכלל.

הנקודה היא, שברגע הנוכחי של פליאוף 2013, הגעתי למצב שאני על גבול של כמעט לשקול אולי בטעות, לגלות אמפתיה ללברון. הו כן. אמפתיה ללברון, למרות הכל.

למה? ובכן, בעיקר כי קונספציית שלושת הגדולים עאלק, שלושת הליצנים ההם שישבו והבטיחו 400 אליפויות, שלושת אלה שניצחו השנה חצי עונה רצוף, ועד לפני חודש כולם כולל אני אמרו שיפסידו גג 3 משחקים כל הפלייאוף - הקונספציה הזאת יושבת כרגע במילון ליד "קו מז'ינו", "נורה שתאיר את כל רמת גן" ו"מייק טייסון שפוי".

כריס בוש הוא כרגע גרסה נמוכה, פחות חכמה, פחות ג'ינג'ית ופחות אגרסיבית משחר גורדון (ויש כבוד, כן? פעם שניה היום). איזה לץ, 20 מיליון דולר בשנה מקבל זה. ובלי לדבר בכלל על אופי הצומי צומי צומי שלו, ע"ע כל ראיון טלוויזיוני אליו הוא נדחף בפרצופים של גן שושי (ויש כבוד לשושי, כן?).

לפני שניגע בצלע השלישית והמכריעה, רק נכתוב שריי אלן היה צריך לפרוש לפני שנתיים, מייק מילר הוא השחקן השני בעולם שלא יכול לרוץ יותר מ-6 מטר בלי פחח צמוד (הראשון משחק כאן בארץ הקודש, לא נערבב שמות עכשיו של גיבורים קשוחים מאוד, ואליו יש כבוד, יא ווארדי כמה יש כבוד אליו).

ואם האסלם-נוריס קול או אפילו בירדמן עושים לכם את זה, וואלה תהיו לי בריאים אבל אם אפשר גם רחוקים. אבל דיברתי על ווייד בכלל. פעם, לא כל-כך מזמן, ארבע שנים אחורה בערך, היה השחקן הכי טוב בעולם. כן, כולל החבר שלו מר ג'יימס, כולל ההוא מלוס אנג'לס , כולל כולם. היתה לו איזה עונה וחצי, בין שתי האליפויות בהן עשה דברים שלא רואים משם וגם לא מכאן.

אחר-כך התחיל להשתעל בפלייאוף. הביא את לברון. עשה את עצמו זז הצידה כדי לפנות מקום לאלפא מייל החדש, אבל ברור כשמש מי עדיין השליט האמיתי של הלהקה הזאת.

והוא חתיכת שחקן מלוכלך. אני בדרך כלל מחבב איזה מרפק כאן, צ'אפחה שם, אבל אצל ווייד יש לכלוך מהסוג הבריוני. גם ככה הוא הגארד הכי חזק שכנראה קיפץ עלי מגרש, פלוס מינוס, אל תתחילו לזרוק לי שמות עכשיו, תודה רבה, גם ככה הוא משתין סטרואידים מהאוזניים סטייל נדאל המנוול, אז גם להתלכלך על חלשים?

הטענה האחרונה הקונספירטיבית שלי: מיאמי, ווייד ושטרן, לא אמורים להיות בגמר בכלל. משחק מספר 2 מול אינדי, ווייד מוריד לסטיבנסון מרפק לרקה , שאלמלא האחרון היה גם ככה ניו-יורקי עם מוח בננה שאכל מכות מגיל 5 - הוא כרגע מאושפז בקומה באיכילוב. סלחו לי רגע שאפעיל את סמכותי כראש מחלקת פרעות קטטות ותגרות בכדורסלע האתר: בניגוד לכל חנפני-פרשני הליגה, עסקינן במרפק סופר מכוון, שנזרק בבריונות של שחקן שידע שלא יעשו לו כלום. וסר צ'ארלס, אחד שיודע דבר או שניים על הדבש ועל הצ'פחה היה מוסיף - בגוף זה סבבה, אבל כשאתה מעיף למישהו מרפק לראש - צריך לזרוק אותך לכל הרוחות. זה מסוכן, רבאק, במגרש ובכלל.

אם זה הפוך - סטיבנסון מושעה עד אחרי החגים 2017.

אנדרו ביינום, על מרפק לגוף בזמנו לג'יי גיי בריאה, הורחק לחמישה משחקים. מרפק מלוכלך עד מאוד, אבל לא לראש, לא תוך כדי ריצה-התנגשות חזיתית. ובקיצור, הרבה פחות מסוכן.

ושיא החרפה - ווייד הרי נתפס, לא תוך כדי משחק כמובן, השופטים אפעס לא רואים כל-כך טוב במשחקים של מיאמי, אבל הליגה שקלה ובדקה את המקרה, והחליטה שבכל זאת הוא פויה ויישב בפינה. סליחה, התבלבלתי, איזה יישב בפינה. הוא יבקש סליחה מריי אלן, וישחק כמו ענק את שאר הסדרה.

ואמנם הוא בינתיים לא קרוב לווייד של השנים האחרונות, או אפילו לווייד של הרצף העצום של מיאמי במהלך העונה, אבל אין שום סיכוי שבעולם שמיאמי עוברים את אינדי הכה חביבים, בלעדיו. שום סיכוי. אבל יש גבול מה שמחלקת השיווק של ה-NBA מסוגלת למכור לרשתות הטלוויזיה, אז מיאמי שם, אינדיאנה לא, אבל בעזרת השמש , ואיזה טרייד טוב, שושלת חדשה קום תקום לה במזרח.

נסכם: סר ש. בחר קולונסקופיה. אני עצבני רצח על ווייד, משמע כמובן בשאר הסדרה הוא נותן משחקי מופת ועושה מהפארקים קציצות רגלי צפרדע, אבל היידה קוואוויייי-שלנו, היידה, תן להם בראש.

אינדיאנה עושים נעים בלב, משמע שנה הבאה הם עפים סיבוב ראשון מול ברוקלין, ואני? אני בכלל פוחד מרופא שיניים.

יאללה, הלכתי לראות את ריאל מדריד נגד ברצלונה. גם שם, עסקינן בנבלה מול טרפה, אז אני בתור פשרה בחרתי בספאנוליס כפייבוריט שלי.

היידה-גוני, ואמן סלה, אחרי החגים ובעיקר אחרי הצלזיוסים, כאן ממש בקרוב.

 
 
עידו קוז'יקרו
 
 
קורן אמישה
 
 
Powered By Art-Up