כספי אחד, 300 ילדים
רן בורוכוב-שיבקוב שב מאימון נבחרת ופגישה חסרת תקדים עם קיר הבטון, כדי לספר על מעלליו. בסוף, כרגיל, יופיע היידה-גוני ויש גם צילומים נאים כרפאל.
22/8/2013    
 

ריישית כל, אתם שם, התעלמתם ברוב חוצפה מהחידה שאני בעצמי חדתי לקוראי כדורסלע-הפייסבוק. וחרפה היא זאת לכם. אבל בכל זאת הנה היא שוב, הפתרון למטה קצת לפני ה"היידה גוני" הקבוע.

איזה שחקן ישראלי שיחק מול בארקלי, מאלון, רובינסון, ופיפן? ביחד?!

אחרי שנזפנו בעם הסורר, נתקדם רגע, ונספר מעשייה שהתרחשה במציאות, אמת לאמיתה, להוציא פרטים שזכרוני ודמיוני החליטו אחרת.

בשבוע שעבר, סחבתי את נציגנו ב"הארץ"-העיתון, איש הזאב אלעד זאבי, עד אולם היובל בהרצליה, יען כי ממש באותה שעה, פלא פלאים, התקיים לו שם אימון פתוח של נבחרת ישראל. משמע החבר'ה באים, עושים את עצמם מתאמנים קצת ואחר-כך מצטלמים עם הילדים.

מכריי וקוראיי בוודאי מתפלאים קשות למקרא השורות הללו. הלוא ידוע אנוכי בעצלות חסרת תקדים בענייני הגעה למגרשים, גם כאשר משוחק בהם משחק אמת, ולא סתם סשן תמונות לילדי ישראל. את הסם של הכדור הכתום אני צורך היישר מכורסתי, בהזרקה ישירה לוריד מהלפטופון החמוד, ובכל מקרה לראות אנשים של שני מטר בגופיות - אין זה ממנהגי התדירים.

אבל, אולם, שימו לב - לא ארוע רגיל התקיים כאן.

בשנה ומשהו האחרונות, פיתחתי קשר חברות עם חביב שחקני ישראל, האדון עידו קיר בטון קוז'יקרו, קפטן אלופת המדינה בשבילכם. וזה, האיש היציב, נזף בי כי וירטואליות זה דבר נחמד, אבל אצלנו בגליל נהוג גם לבוא ללחוץ יד + צ'פחה ידידותית.

אם הקיר נוזף, סוקולוב מתייצב.

מפגש פייס טו פייס עם קיר הבטון, ליתר דיוק פייס טו פופיק, כי מעט מאותגר אנכית אנוכי, גם אופקית, בטח ביחס לעידו-שלנו שכנראה אכל דברים אחרים לגמרי ממני.

את שלב הצ'פחה + לחיצת יד איחדנו, וארמוז כי למרות שהייתי מוכן לעניין, הכתף הזקנה שלי השמיעה לרגע קולות של "עזוב אותי באמאש'ך".

אחר-כך, תוך שקוז'י מצטלם עם הילדים, קשקשנו קלות ופגשתי את היורש, דן קוז'יקרו הצעיר, אשר לפי כל הסימנים גם הוא הולך בדרכי אביו. אפילו הרבצנו תמונה או שתיים, כולל פוזת קראטה אימתנית של הקיר מרים את אגרופיו מעלה.

אציין כי בפני כל מי אשר חלף על פנינו, טרח עידו להזהיר ולהזכיר כי אנוכי מכונת לחימה מיומנת, ורק נראה כמו קיסם השיניים שלו. נראה שהאנשים מאמינים לו, אך יש לי תחושה שהם עושים כן עם הראש לרוב הדברים שהאיש הנחמד הזה אומר.

ועכשיו רגע משהו רציני.

ידעתי קודם, ובטח עכשיו, שעידו, כמו גם יותם הלפרין, כספי, או יניב גרין, כולם בדרכם שלהם הם מודלים לחיקוי. בטח בעבור ילד שבא לשטוף את העיניים ולקבל חתימה מהגיבור שהגיע מה-NBA . מודל לחיקוי כשחקנים ועוד יותר כבני אדם. תופעה שלמרבה השמחה עדיין קיימת בענף החורק שלנו. גם בענפים אחרים, אם נזכיר לרגע את אריק זאבי או אנדיוני רם-ארליך. תופעה שלא ממש קיימת בענף ההוא, זה שמקבל את רובו המוחלט של הצומי התקשורתי, עד רמת שטיפת מוח בעניינים הגובלים בפיגור שכלי. על רמת האלימות והברבריות שם, אפילו אין לי כוח לדבר.

אבל יותם ועידו, אפיק או חנוכי, הם אחלה חבר'ה. אם הילד שעוד לא נולד לי יצא ככה, אני אהיה מבסוט. אם אפשר לעזוב את החנפנות, ולא שלא התכוונתי לכל מילה, אבל בכל זאת, כמה מילים על הנבחרת.

דבר ראשון, רגע ה"אמרתי לכם" - אני די מזמן ביקשתי-הצעתי כי קטש ודן שמיר ייטלו את מושכות הנבחרת, לא בהכרח בסדר הזה, ואני עדיין חושב שזה נכון. אבל זה סתם על הדרך.

דבר שני, משום מה, מעט התקשורת שהתייחסה למשחקי ההכנה של הנבחרת, החליטה על קו היסטרי למדי. כולל חילוץ כמה משפטים פסימיים מפי של אריק שיבק.

ואני, אני לא מבין למה, אני ממש לא רואה עדיין שהמלך עירום. להוציא משחק אחד, מול הבלגים, שידועים כנאחס מאוס במיוחד, רוב המשחקים הסתיימו על סל לכאן וגם לשם. מול נבחרות שוות לנו ברמתן, בערך, לא צרפת, ספרד, אך גם לא ליכטנשטיין פינת מלטה.

היו רגעים רעים, אפילו מביכים, והיו רגעים לא רעים בכלל, אפילו מוצלחים. וכל זה, כששחקן חמישייה חשוב למדי (בפוטנציה) פצוע. משחקי אימון, בחייאת.

גם ראינו את מה שידענו, מה שברור עכשיו, ומה שיהיה ברור גם אחרי אליפות אירופה, לא חשוב כלל וכלל מה הבחורים האמיצים יעשו שם: יוגב מגיע בכושר בינוני, ולשחק בלי רכז איכותי זאת בעיה, לא שיבק ולא השחקנים החליטו מי הגארד המוביל בנבחרת הזאת.

הבריונים מתחת לסל יעשו את שלהם, פלוס או מינוס, אבל בלי שכספי ואליהו שמים ביחד משהו כמו 40 עד 45 נקודות, אין מה לדבר בכלל על כל השאר. זאת האקסיומה הראשונית הבסיסית.

לגבי הפוינט גארד, יוגי אוחיון שלנו החבוב, שעבר עונה לא קלה. ובכן, נכון לעכשיו, הוא הרכז הטבעי היחיד בסגל. לא יותם, לא אפיק, לא לימונד ולא נעימי, הם פוינט גארדים ברמה הנדרשת לאליפות אירופה. אני חושב שמורן רוט חייב להיות בסגל על חשבון מי מהם, כי יוגב אחד, גם אם הוא בכושר ובטחון מלא, לא מספיק.

ותגידו, יש גם פוינט גארד אחד, גל מקל, שהבריז לנבחרת.

אומר זאת כך: מקל היה יכול לעזור. לעזור מאוד. אני גם חושב שדאלאס, די חירטטו את השכל עם הלחץ עליו. רק מה, ברגע שהבוס הודיע כי את הקיץ הזה מקל מבלה באימוני קליעה או חדר כושר, ומצדי אפילו בלימוד יידיש למען שיפור התקשורת עם נוביצקי הגדול, העניין סגור וחתום.

כי בניגוד לקלדרון, פארקר גאסול, או נוביצקי עצמו, למקל ממש אין את המעמד להכתיב לקבוצה שלו מה הוא רוצה, למען השם הוא רוקי בן 25.

מה גם, אם נחזור לביקור ההוא באולם היובל, שהטענה כי הצלחה של מקל תקדם את הכדורסל הישראלי, נכונה מאוד לדעתי. נכון, אם היה מוביל את נבחרת ישראל למדליה, היה זה חשוב, תקשורתי, מלהיב, ומעלה מאוד את התודעה לענף.

ויאללה, שיהיה גם בפעם השלישית. רב"ס וההוא שאינו חס

אבל כשראיתי משהו כמו 300 ילדים, רצים אל כספי, ולא ממש אכפת להם מה הוא עבר בשנים האחרונות על הספסל של קליבלנד, אני מוכן לחתום על כך שאם מקל נותן עונה סבירה, והופך למחליף לגיטימי של קלדרון ומי יודע מה בעוד שנה, שנתיים, שלוש - הרבה מאוד זאטוטים ירצו להיות ג'ינג'י חצוף שלקח שתי אליפויות ממכבי ת"א.

עניין אחרון, חשוב ביותר: כוכב הנבחרת, כספי, הוא השחקן הצעיר ביותר בסגל, בן 25 (יסלח לי רגע החבר בן רייס).

אז איפה הצעירים, שיצעק מישהו אחר, אבל שימו לב, לבקשת הנשיא אעסוק כאן קצרות במצב המפרצים אצל שחקנינו. גם צעיר החבובים, כספי כאמור, שערו כבר במגמת ירידה להגנה, אזורית לא לוחצת בכלל. מפרצים נוספים החלו מעמיקים והולכים גם אצל גארדים אחרים, ואף בחזית הפורוורדים, אין בשורות מרנינות. עידו וטיוס כבר מזמן מסתלבטים על כולם, עם קרחת חגיגית בוהקת.

אפילו אפיק נסים, אשר שנים באירופה עשו טובות לקרקפתו, החל משלים חוסרים, תרתי משמע, בהשפעת השמש האילתית. גם נמוכים, גם מקריחים. כאלו אנחנו, ועם זה ננצח.

האינפנטיל פותר חידות: ובכן, אי שם באיזה אמצע הלילה, נדדה שנת המלך, והחילותי לי נודד הלוך ונדוד במרחבי היוטיוב. אחרי שגמרתי להתלהב שוב משון קמפ הצעיר, איפה בלייק גריפין ואיפה הוא, מצאתי לי משחק הכנה של החצי דרים טים, משמע הנבחרת האמריקאית של 1996, שכללה חמישה מתוך האגדה של 92, עם חיזוק קל של שאק, האקים, כנראה שמישהו חש שם שיש צורך לשפר את הסגירה לריבאונד.

ומול הקו הקדמי הזה, של בארקלי-שאק-מאלון-רובינסון-האקים , הכי טוב בהיסטוריה בלי למצמץ בכלל, עולה להם חבורת ילדי קולג' בני 20, ובלי חשבון ובלי בושה, עוד פותחת עליהם פער של איזה 17 הפרש. טים דאנקן נלחם בגבורה לבדו בכל הנ"ל, היה שם איזה ילד ממישיגן שתפר 20 נקודות, שאפילו אמא שלו לא יודעת איפה הוא היום, פול פירס וצ'ונסי בילאפס כמעט לא קיבלו דקות כי היו בקושי בני 18, אבל מי שכן שיחקו היו אחד, אנטוני פארקר, ועוד אחד, אלוף ישראל הנוכחי, מר קורי קאר. אזרח ישראלי להזכירכם, שאף ייצג בשמחה את המדינה באליפות השלוש על שלוש הנחמדה שהיתה לנו לא מזמן.

כמעט ניצחו, אבל אז האקים התעצבן. אז לא ניצחו.

קורי קאר מול פיפן ובארקלי. היו זמנים.

והנה צילום של קראטיסטית צעירה, הדר. זהו שמה, זה גם מה שנשקף מדמותה. אלילונת.

היידה, יום ארוך היה כאן, וחם, אז היידה-גוני נזעק מבין הגלים!

 
 
בילי פרסטון
 
 
עומאר בורחאס
 
 
Powered By Art-Up