בואו נוציא רגע את הילד ההולנדי מהסכר. המצב לא קל, ולא קל הוא המצב.
כבר נפתחו רוב ליגותינו, המקומות, האירופאית, הארופאית תנחומים, והבולגרית-גלילית. אוטוטו ישוב לחיינו גם ה-NBA , אבל זה בפועל מתחדש רק במרץ-אפריל.
וברם אולם - הבה נאמר זאת בקול: זה לא כל-כך מרגש אותנו. לא כימים עברו, שלא לדבר על שנים עברו. אז מה נעשה, לאן נלך, נשאל בקול כשאול יובב את שמשון?
העם מדופרס - קוראים לרב"ס.
בבקשה, צרור טיפים לטובת החזרת העניין והרגש לכדור הכתום, עד יעבור זעם.
אחד, אמצו: בחרו לכם שחקן. לא חשוב מאיזו עדה, עדיף מהסביבה, אבל לא נהיה קטנוניים. אם איזור אלבמה זה הקיק שלכם, לבריאות שיהיה. ולא לברון ג'יימס או ספאנוליס! מישהו כזה משלנו, מהחבר'ס. אימצתם לוחם? יפה. עכשיו, מתחילים לעקוב אחריו. מה עשה הילד, כמה דקות נתן לו המאמן המנוול, מה אחוז העונשין שלו, מה הממוצע המשוקלל של האסיסטים שלו במשחקים מול רכזים יוצאי צפון קרולינה, וכו' וכו'.
שנית, תחלמו: פנטזי. אומרים האומרים, זה יותר שווה מהמשחק עצמו. אנשים מכורים לזה, ביורוליג, ב-NBA, מה שאתם רוצים. פותחים 4 קבוצות וכל היום מוכרים, קונים בלגנים. אני עוד לא בעניין הזה. חושד שזאת תהיה הירידה האחרונה בהחלט מהפסים, אבל וואלה, נסו ותיהנו.
שלישית, תספרו: אם כבר מספרים וסטטיסטיקות, ה-NBA מציע היום ניתוחים ברמת הקשקשים של עוזר המאמן. אז קודם, תנסו להבין מה הם רוצים, כבר ייקח לכם חודשיים וחצי. אחר-כך תתחילו לשחק עם זה. שאלה סוקולובית לקוראים: האם מישהו חישב פעם סטיית תקן של נתונים? יענו, כמה השחקן יציב? לא זכור לי שראיתי משהו כזה, אבל חצי מהחישובים שם אני כבר לא מבין בגרוש. ההבנה שלי עדיין מסתכמת ב"מי שמשאיר את ריי אלן לבד, אוכל את הלב כל הקיץ. לפחות".
רביעית, תתגעגעו: עובדות - הכדורסל של היום, בכל הליגות בכל המקומות, פחות טוב מזה של האייטיז-ניינטיז, ופה ושם גם המאה ה-21 בתחילת דרכה. עוד עובדה - יש יוטיוב. בא לכם לראות כדורסל טוב? חפשו ביוטיוב משחק ענתיקה, יותר או פחות, עדיף דווקא אחד פחות מפורסם שאתם לא ממש זוכרים איך נגמר. תראו את בארקלי הצעיר בימי פילי יחד עם הדוקטור. תראו נבחרת יוגוסלביה של לפני המלחמה, את סיאטל של פייטון וקמפ, את סקרמנטו של וובר-דיבאץ', את גליל של שפר וגם של קטש, ואפילו את מכבי ת"א של פארקר-וויצ'יץ'.
חמישית, תתגרו: אם כבר אינטרנט, כנסו לכם לאתר-קבוצה של קבוצה כלשהי, ותתחילו לסכסך. תכתבו לקובי בטוויטר. שימו תמונה של ספאנוליס באתר של פנאתיינקוס, תרימו קמפיין של "לתת לרב"ס טור באתר NBA". קצת שמח, מה קרה.
שישית, צפו: אין מה לעשות, תוכניות ה-NBA של TNT (בארקלי ושות') ושל ESPN (סימונס וג'יילן רוז) שמות בכיס "כל חמישיות". בטח אחרי שאלה הביאו את רון קופמן (?!) לסגל.
שביעית, תנדדו: יש יורוליג, ובניגוד למה שנהוג לחשוב כאן, יש שם גם בתים שהם לא של מכבי ת"א. סיינה נגד ביירן מינכן, למשל. יש הכל ברשת, השדרים יותר טובים ולא חשוב באיזו שפה הם מדברים, ואפשר לקלל חופשי בלי בעיות מצפון.
שמינית, תזיעו: קיצוני, אני יודע, אבל לכו למשחק. תיכונים, או ליגה לאומית, יורוליג או נוער, וואט אבר. תגידו שסר ש. שלח אתכם.
תשיעית, רציתי לכתוב כאן קחו כדור ולכו לזרוק במגרש הקרוב. אבל יש גבול, אני רוצה להיות מסוגל להסתכל על עצמי במראה בבוקר.
עשירית, תכתבו אייטמונים לכדורסלע-האתר.
וכמובן, זעקו מבין הגלים: "היידה-גוני!".
