תקציר הפרקים הקודמים:

אביב-קיץ 2013. אני, כמנהגי, מפזר נבואות ומשאלות לכל כיוון. מכבי חיפה אלופה, ספנאוליס לוקח פעם שניה, מיאמי, יורובאסקט, ועוד כמה כאלה. ובניגוד למנהגי מזה שנים רבות, למרבה הפחד והתדהמה אני . . . צודק!

במהלך הקיץ, ילדי ישראל וכדורסלע-האתר מרבים מילים לגבי רביב לימונד, דוגי, מורן רוט, יותם הלפרין ורב"ס, אנוכי, צועק בשער (מבין הגלים) ש"הלו, אל תשכחו את גוני! היידה-גוני עבר לחולון! בא לשחק שוב תחת ליאור ליובין, זה מעולה!".

פותחים עונה, אולם הפחים, מכבי ת"א, ונו אתם יודעים כבר – היידה-גוני, נסיך העמק הגולה שלנו, נותן את משחק חייו. אני בעננים.

לא רק בעננים, גם מגדיל ראש וכותב טור. טור שמחה, גאווה, צהלה. תם עידן הנאחס! מהיום אני צודק! תחזיקו את הטוטו הלוטו והווינר, הישמרי לך לאס וגאס, רב"ס בשטח!

נו.

ידיעה באחד מהאתרים: "גוני יזרעאלי פונה לביה"ח לאחר פגיעת ראש קשה". וזה כמובן לפני המשחק מול ג"גן (גלבוע/גליל מרובת השחקנים ששמם מסתיים בנון סופית), קבוצתי וגם קבוצתו משכבר, מפגש בו באופן לא מפתיע חולון פירפרה את ילדי עמק הגלבוע הלוך ופרפר.

אז לכל העולם ואחותו - רב"ס חזר חזק מתמיד. הזמנות לניחוס, בר מצוות, וימי הולדת יתקבלו במשרדי הנשיאות.

לגבי גוני: איזה ילד פרא זה. ראש חבוש, חצי עין בכלל בברך, הוא כבר בא יום אחר כך לשבת עם החבר'ס באימון, וכמובן הגיע למשחק והיה הראשון לשמוח עם המחליף שלו, העלם סקוורר יחזקאל. היידה-גוני שכזה אין בשום מקום אחר.

מה עוד? אם כבר ברכזים נדבר, שוב רבי מאיר בעל הנס, מאיר טפ-הירו , הגיבור הקשוח, הקשיש, נתן להם בראש. חביב סיפרה מכהן או לא?

ומיד קפצו הקפצנים לאותם סיפורים ישנים, שהוא לא מהיר, ולא שומר ואיך היה-לא-היה אף פעם במכבי ת"א (וטוב שכך, כמובן) ועוד חזור וספור אודות המאירק'ה הלזה.

ואני אומר, מה אתם מופתעים מה? מה זה "עדיין בגילו"? "בכוח השכל", "התרגיל או הגיל" (היה כזה, נשבע). ועל זה נאמר, עכשיו באים ?

ניתוח מקצועי קצר:

מאיר טפירו, יליד מרץ 1975, משחק כבר 20 שנים בליגת העל, וגם בראשונה בהן, רגליו היו יותר כבדות מאשר אלו של נניח, סוסון יאור מידה XXL.

מה כן? ובכן: גוף חזק, 192 פלוס-מינוס, אבל מבנה גוף מהזן שגדל בקרית אתא, לא איזה דחלילון קטש-ליובין. קואורדינציה משובחת ביותר, שלא הולכת לאיבוד, ולמה שתלך בעצם? והנתון החביב עלי, בעיקר כי אני המצאתי את המונח הזה: יד של טייח.

מאירק'ה חמוש בכתף-זרוע-כף יד חזקה ועצומה. וחשוב הדבר, במיוחד לבחור מאותגר ניתור אנכי שכזה. יען כי הוא לא תלוי בניתור, במהירות הריצה, ובשלל כאלה שמלמדים בשיעור הזריקה הנכונה, בכדי לייצר עוצמה מספקת שתנתב את הכדור הכתום למחוז חפצו.

רוב נגרי תבל לא מחוננים, מן הסתם, גם ביכולת הקליעה המדויקת, מעבר לידית הטייח, וכך כנראה הומצא מקצוע הדיפת כדור ברזל, אך יש כאלה שכן.

הערת הרב"ס: גם היידה-גוני שלנו כנראה שלח ידו בעבר, תרתי משמע, לענף מכובד זה, או כך לפחות מצביעה קליעתו הכה-מכוערת. היות שהיא יעילה פה ושם, ובכלל הילד עם אף שבור, נניח לו עכשיו.

הקיצר - יד חזקה הייתה למאיר. ועדיין יש לו. זה לא הולך להשתנות עם הגיל.

עוד דבר שלא הולך להשתנות הוא המהירות שלו. ובכן, יותר לאט כבר אי אפשר ללכת. אני לא מתיימר לכתוב את המילה "לרוץ" בהקשר הזה. אין מה למהר.

פועל יצא - הגנה. כבר שנים הרי שטפירו לא שמר ולא ישמור על כל מיני אצו-רצו גמדים. האיש עומד, שם את כתפיו שם וגם כאן, מוריד איזו קטנה או גדולה, חטיפות בזכות זריזות ידיים, אבל כאמור, גם ההגנה שלו לא הולכת להיחלש. היא כבר חלשה מספיק, תודה.

זה שהשחקן מולו לא מנצל את זה - וואלה, הוא טמבל. אבל כבר 20 עונות הם לא עושים את זה, יתחילו עכשיו?

והכי חשוב כנראה, לסיכום התזה בנושא "למה טפירו ינצח את מכבי גם בשנת 2023" הוא עניין ליגת קזינו החביבה שלנו, ליגה בה הגנה אינה דבר מקובל במיוחד, ובה בהחלט אפשר לנוח על המגרש חצי מהזמן. ובעיקר- משוחקת פעם בשבוע. אז וואלה, איזו סיבה בעולם יש שאיש נבון וחכם, עם ידית טייח חזקה, וקריזה נטויה, לא יוכל לצאת לטיול של 32 דקות פעם בשבוע? מקסימום, פעם בשנה, טסים לחופש באילת.

לא כל מיני צ'ארטרים לזאדאר ושאר חורים. נס ציונה-ראשון-חולון וחוזר הביתה, לאישה ולילדים. אני יכול לסיים ולברך את הנער בעוד לפחות עשר שנים של מסירות, חטיפות, חצאי טריפל-דאבלים ועוד כהנה, אני יכול לגם לספר על חבורת זרים שבשנה הבאה השכר שלהם יוכפל בזכות המספרים שמאיר יסדר להם השנה, ושישלחו לו מעשר, המנוולים, אבל לא. יען כי גם לחמור כמוני יש יכולת לימוד כלשהי, ועל טעות היידה-גוני אני לא חוזר פעמיים תוך שבוע.

ולכן, צפו לעונה איומה של טפירו, לבדיקת דם שתחשוף כי האיש על סטרואידים, לשלושה דאנקים מהדהדים מצדו כבר במשחק הקרוב, ולהחתמה כרכז מחליף וצעיר אחרי דריק פישר.

ועד שנבין מה שעון החורף הזה רוצה מעצמנו, היידה-גוני, נזעק חזק, מבין הגלים. והתחבושות.