את טוני אתם מכירים? לא טוני פרקר, או סופראנו. טוני-שלנו, האסלי.

נו מה, עצלים שכמותכם, איך תכירו?

החפצים להכיר מוזמנים לסור למועדון הקראטה הרמת גני שלנו, אי שם בשעות הערב המאוחרות, ולפגוש את טוני. ניתן לזהות אותו על-פי מידותיו הטובות, 165 סנטימטרים לאורך, וגם לרוחב משהו כזה, רק עם לא מעט שרירים וכרס החביבה, ופרט נוסף שיעזור בזיהוי הוא החזות המעט פיליפינית שיש עליו, יען כי הבחור הוא אכן פיליפיני.

רב"ס וקיר, כי צילום של טוני אין

סיפור נחמד. נכנס למועדון לפני שנתיים בערך, סיפר שהוא עובד (חוקי כמובן) כמטפל אצל אחד מקשישי השכונה, וישמח להתאמן בשעות הערב המאוחרות, כשהישיש כבר עלה על משכבו. בחור חביב שגעון, חייכן, מסביר פנים, יהודי על הכיף כיפאק, בקיצור.

מסתבר שבעברו היה טוני גם חגורה שחורה אי שם באיים רדופי הסופות הללו, ובהחלט הוא יודע דבר או שניים באומנות המזרחית שלנו. מה גם שהוא בנוי כמו מקרר קטן כאמור, וזה לא מזיק אף פעם.

הקיצר, השבוע אימנתי את החבר'ס, ובין קשקוש לאחר קשקשתי עם טוני. פתחתי כמובן בדברי הנימוסים הנדרשים, מה שלום הסופה, כמה עצים וכפרים נפלו וכו'. כאן גיליתי, כי בעניין הזה תושבי הפיליפ' (אין לי כוח לכתוב כל פעם את המילה הזאת) דומים לנו מאוד, משמע כל עוד הטיל, או הסופה או רעידת האדמה מרוחקת בטווח שעולה על יריקה - זה לא ממש מעניין אותם. גם שם מסתבר יש "לי זה לא יקרה" "סמוך" וגם " פפפ... שדרות, מי יודע איפה זה בכלל".

במאמר מוסגר אוסיף כי ייתכן שהרגע יצרתי סכסוך דיפלומטי עם מאה מיליון תושבים אמפתיים וחביבים מאין כמוהם, אך לזכותי יאמר שהאנגלית של טוני ושלי גם יחד, היא בערך כמו העברית של דריק שארפ. אז ייתכן ופה ושם מתפספסות להן אי אלו דקויות.

אחרי שסקרנו את פעילות משמר החופים המקומי, עברתי לעייסק שבאמת עניין אותי, כי עם כל הכבוד, אם את טוני לא באמת מעניינת הסופה שם, אז מי אני שאהיה פתאום הדני רופ של האוקיינוס השקט.

מה לא נעשה למען הכיס של רב"ס. צילום מספר 74 שלו ברגליים יחפות

נזכיר כי לא מזמן, ערך אחד מידידי המערכת, החבר ארהל'ה וויסברג, ראיון נאה עם מר שרונאס מרצ'ולניוס האגדי-אלילי, השאראס האורגינלי, כשזה האחרון ביקר בארץ הקודש. בין היתר סיפר השאראס, כי ישנן אך מעט מדינות בעולם בהן הכדורסל שולללתתתת, כמאמר בני התשחורת. ליטא, נו מה, לבנון, וגם – הפיליפינים.

עובדה שכבר אז תפסה את עיני, והתמיהה אותי משהו.

את ליטא אנו מכירים הרי. אמנם בקושי שלושה וחצי מיליון איש, אבל מסורת כדורסל שהולכת בערך עד השכן הבלטי של ג'יימס נייסמית', רגע אחרי שזה תלה סל אפרסק בחצר וטירוף כללי לעניין. ילד שלא מרביץ 85% עונשין בגיל 5 לא מקבל אוכל, וזה שהגובה הממוצע שם הוא 2.13 כבר בגיל בר מצווה, זה בטח לא מזיק. לעובדה האחרונה נחשפתי אישית מספר פעמים, בכמה אליפויות אירופאיות, בהן בני הנוער שלנו אשר בארץ נחשבים סוסים, מגיעים לזירה ומגלים כי באזורים הבלטים אוכלים דברים קצת יותר מגביהי עצמות.

בעניין לבנון, ובכן, מכפת לי. שכנים מה שכנים, שיהיו לי בריאים, אבל בעיקר רחוקים ושקטים.

אבל הפיליפ'? אה?

קורי קאר, סתם כי יש לו משהו מלוכסן בעיניים, אף כי אינו פיליפ'

גבירותי ורבותי, יש אישור לדבר. טוני שלנו, שגריר האיים ויהודי של כבוד על תנאי, נשאל על-ידי עבדכם הנאמן "מה הספורט הכי פופולארי בפיליפ'?" ובלי למצמץ מיד ירה: כדורסל, כמובן.

אחר-כך גם אגרוף, וקראטה גם הוא במקום טוב, אבל קודם כל כדורסל. ראשית, משמח הדבר. יש אומה בעולם, 100 מיליון איש בה הכדור הכתום הוא להיט. אז כל הביפיונרים החופרים - שבו רגע בשקט, עסקינן באותו מספר תושבים כמו ספרד ואנגליה יחד, שלא מעניין את הסבתא שלהם הקשקוש המשוקץ על הדשא.

מצד שני, ובעניין הזה קצת פחות חפרתי לחבר טוניל'ה, בכל זאת עסקינן באומה, אשר קצת אפעס.. מצומצמת אנכית. אפילו יותר מאיתנו, העם שבחר את עצמו. הסינים, הלכו בחוכמתם על טניס שולחן. מדגיש - שולחן. מתאים למידות. היהודים, בתכל'ס, טובים מקסימום בשח. אז מה לכם אנשי הפיליפ' ולכדורסל?

כאן הייתה תשובתו של טוני ברורה ונחרצת: "מאיפה אני יודע? העיקר שנהנים, לא?".

וואלה. איש חכם (בטח יהודי, כבר אמרתי?). השנה הנבחרת שלהם אפילו עלתה לאליפות העולם, והמדינה צהלה ושמחה.

אם חשבתם אגב, שמתוך מאה מיליון תושבים, יצליחו לגרד שם איזה 12 חברים שצמחו מעל שני מטרים סטייל הסינים ויאו מינג, אז לא ממש. גם להם יש איזה אלכס תיוס שלמד בסירקיוז, ועוד איזה מגודלצ'יק ורבע. השאר 1.80 שכאלה.

אבל הם נהנים, אז למי אכפת...

ההסבר הרציונאלי שלי- היות שבחלק הגון מהמאה ה-20, הפיליפ' היו תחת כיבוש/מנדט/השפעה אמריקאית עזה, הם קיבלו את הכדורסל ישר לוורידים. ביפן זה קרה עם הבייסבול אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל הם בחרו במשהו עם יותר קפיצות. נמרצים החבר'ה, נמרצים.

ליף, פיליפ'. זה דומה, אז אוקיי. שיעמוד פה

ולסיום הסיור בארצות האיים אשר מעבר לים, להלן כמה משמות הקבוצות המקומיות. אמנם "הפועל אפרוחי ש. העמק גבת", או "הפועל בירה מכבי ת"א" לא מצאתי כאן, אך בהחלט ישנן כמה פנינים נאות עד מאוד. אין ספק כי הצרוף בין ספונסר מעניין לבין שם תואר בסטייל אמריקאי, הוא מקור בלשני משובב נפש.

לווייני הדואר.

קוסמי המים המינרלים.

סוכריות המנטה.

כוכבי הסבון פנים

וכמובן - אווזי הסבתא.

בקיצר, אתם יכולים לחפש איזה סבתא שתארגן לכם דרכון אירופי. אם צריכים אותי, אני בשגרירות של טוני.

ניפרד בזעקת היידה גוני מבין הגלים, ונזכיר לבורא עולם כי דצמבר עכשיו, אז לא אמור להיות כל-כך חם.

הייתכן כי שמו מתעתע, ועיניו מלוכנסות יותר מאשר נדמה?