איזה לברון, מה לברון
מה הקשר בין בירד ללברון? איך משתלב בסיפור רב"ס? למה שוב יש כאן צילום קראטה? וכמה חברים כבר יש במועדון המעריצים של קוקוריקוב? אם נחיה גם נדע.
8/1/2014    
 

הם התחילו. נשבע שהם התחילו.

להלן הפירוט: כידוע, יש לי שובך יונים פרטי. משמע, למי שלא ביקר כאן אפעם, אגף שלם במוחי הקודח המוקדש לחביבי-אלילי הכדורסל (ולא רק) הפרטיים שלי. שובך יונים, על שם נדב הנפלד כמובן, נדב דה דאב.

החפצים יחטטו בכדורסלע-האתר, וימצאו אייטמונים שנכתבו בנושא, אותם אגב יש כמובן לעדכן. הם כנראה לא יעודכנו בקרוב מהסיבה הפשוטה: לא בא לי.

מה שחשוב הוא, שישנו שותף מלא לשובך היונים, הוא ונדב חתומים יחד על המשכנתא והכל, האיש והלג'נד, ההיק מפרנצ' ליק, לארי בירד.

החברים ביל סימונס וג'יילן רוז, אנשי GRANTLAND - אתר הספורט השני הכי טוב ברשת – אומרים: If you don’t like larry-we don’t like you!

חד וחלק.

אז איך עצבנו אותי? ובכן, ככה: השבוע אני קורא ברשת, בשני אתרים שונים, שלברון ג'יימס יותר טוב מלארי בירד. לא פחות ולא יותר, לברון עקף את לארי בחמישית כל הזמנים. ולפחות אחד מהם היה עיתונאי ותיק, לא אחד שחושב שכרמלו "דוריס" אנתוני ברא את הניקס.

גם לברון וגם לארי באותו משפט, זה מספיק הרי להעלות לי שוב את הקריזה של הפוגרומים למוח (שוב, יען כי כבר כתבתי הרי בעבר מכתמי השמצה בנושא לברון הנודניק).

עכשיו, הפתעה.

מודה אני בקול רם וצלול - לברון ג'יימס שחקן אדיר. באמת, האיש עושה דברים על המגרש שלא יתוארו, כולל כאלה שאיש לא עשה לפניו, וכרגע הוא כל-כך הרבה יותר טוב מכולם, בפער שאני לא זוכר כמוהו.

ההפרש בין השחקן הראשון לשני (דוראנט, המצוין בפני עצמו) שלא לדבר על השאר, הוא עצום. גם בעידן ג'ורדן, האקים, שאק, או קובי, לא היה אחד שכל-כך טוב מעל כולם.

ג'ורדן הוא השחקן הכי טוב בהיסטוריה, אבל לא ככה. החבורה שזינבה בו מבחינת איכות, היתה ברמה אדירה, גגלו דרים טים אם אתם זקוקים להוכחות אמפיריות.

אז כן, לברון הוא משהו מטורף, ולצערי אני די בטוח שהוא הולך לקבל השנה עוד טבעת, ואולי גם עוד תואר MVP. השני לא מגיע לו לדעתי, אבל זה ויכוח אחר.

אבל לארי? לארי בירד? התחרפנתם לגמרי?

האלמנט היחיד שאני נאלץ להסכים כי בירד פחות טוב מלברון, הוא בהגנה אישית. לא שלברון הוא שומר גדול כמו שמנסים להציג אותו, אבל בירד לא נודע בתחום הזה, נגיד בעדינות.

אבל הגנה-קבוצתית, בזה היה גאון. גם ג'יימס טוב בזה, אבל לארי היה מלך בלקרוא מהלכים, ליירט כדורים, או סתם לתת לשחקן מולו לעבור אותו, היישר לתוך הידיים של פאריש ומקהייל.

אה כן, יש גם את העניין הזה של ריבאונד. הרי שחקן ההגנה של השנה, הולך כמעט תמיד לסנטרים, בזכות השליטה שלהם מתחת לסל, משמע חסימות, וריבאונד. ובתחום הזה, אין מה להשוות בכלל.

בירד היה ריבאונדר מצוין, בעשר דרגות טוב מלברון, שיחסית לנתונים הפיזיים שלו, מוריד הרבה פחות ממה שיכול היה.

אז צמצמנו רגע פערים בהגנה.

על קלאץ', קליעה, ומסירה אין מה לדבר, לא? על אופי? תגידו מה שתגידו, האלפא דוג של מיאמי היה ונשאר דוויין וויד. על פיו יישק דבר שם בפלורידה, ולא ארחיב כי המשפט הקודם נכתב בהגהה הסופית, וכבר שורבטו כאן איזה אלף מילה. תבינו לבד.

לגבי עיונים סטטיסטיים למיניהם: לברון מרביץ שורות מטורפות לגמרי, לא נכחיש כלל. במיוחד אם מתחילים להתעסק בכל מיני מדדי PER וכאלה מתוחכמים.

למה לימונד? למה לא, בעצם

אבל מה שאני יודע, זה שבירד בשיאו היה 30-10-7 , באחוזים של 90-50-40. שזה לפחות כמו המכנה עצמו המלך ג'יימס, ולפעמים גם יותר. למה יותר? הנה הקטנוניות הסטטיסטית שלי:

ללברון ג'יימס אכפת מהמספרים שלו. הוא מקפיד לשמר אותם, והוא והחבר שלו, העוד יותר מעצבן, ווייד, הודו בלי בושה כי הם מנהלים תחרות פנימית למי יש אחוזים טובים יותר.

היות שמיאמי משחקת במזרח (ולכו תשוו את המזרח של היום למזרח של ימי בירד...) יש לא מעט משחקים בהם ברור לגמרי שהאיש עובד על שיפור סטטל'ה. לוקח רק זריקות טובות, מחלק אסיסטים גם כשלא צריך, כאלה.

בירד בא בשביל לנצח. נכון שגם הוא פה ושם התעקש להשיג את דני איינג' באחוזים מהקו או משהו מעין זה, אבל המהלכים של בירד באו קודם כל כדי שהקבוצה תנצח.

והאיש היה מחורע שחבל על הזמן. בחצי הראשון של הקריירה, השנים בהם היה השחקן הכי טוב בעולם, הוא קפץ בלי חשבון ובלי בושה על כל כדור, הלך מכות והחליף מהלומות. אומרים כי הדבר עלה לו בהרבה בריאות, וגב שבור בחצי השני של הקריירה, שגם בו נתן עונות עם מספרים שקשה להאמין, אבל הוא כבר לא היה אותו שחקן. אבל מה שעניין אותו - היה לנצח, נקודה סימן קריאה.

עוד דבר בענייני מספרים וסופרים: לברון כיום מקבל בערך ארבע נקודות חינם בכל משחק. נקודות היילייט עבור הקהל והיוטיוב. היחידי בליגה שמקבל את הצ'ופר הזה מלבדו, הוא בלייק גריפין (לפעמים גם קצת השותף שלו - דיאנדרה "לא תישא שם אלוהיך לשווא" ג'ורדן).

מה כוונתי בנקודות חינם? האלי-הופים שווייד מרים ללברון, אינם המהלך הכי יעיל. הרי ווייד עצמו יכול לסיים לא פחות טוב מתפרצת של שלושה מול אחד, שלא לדבר על להשאיר את הכדור לשלשה של ריי אלן. כנ"ל לגבי כל המעופים של בלייק גריפין. כשמיקי ברקוביץ' היה רץ כציפור, למסור לו היה המהלך הכי חכם שיש. למסור דרך הקרש בין הרגליים, סתם כי אפשר, מתחיל להיות מעצבן בשלב מסוים.

אבל זה שואו, זה פרסום, וזה מצ'פר לגמרי את אחוזי השדה והנקודות.

קטנוני מצדי? ברור.

ושיעמוד פה גם אייברסון, מה יש. כולה חוצץ טקסט

שאדבר על ההבדל בין הליגה של אז לבין זאת של היום? חבל.

לא רק הרמה של קבוצות העילית, אלא האגרסיביות של אז מול היום, השיפוט שהרשה לפוצץ בלי חשבון, האסיסטים שהיו נספרים אחרת לגמרי (מג'יק או אוסקר רוברטסון היו מסיימים היום עונה עם ממוצע של 20 אסיסטים) ושלל מעללי אומרים שהיה כאן שמח לפני שנולדנו.

רוצים לקבל OCD קטן, כמו שלי? לכו חטטו בנבכי הארכיונים, במספרי העבירות שנשרקו ללברון ג'יימס. לא משנה למי תשוו, נתונים כאלה לא תמצאו, באחריות. לאיש אסור לשרוק עבירות, חוק מספר אחת בספר החוקים של הNBA. אבל ברם אולם, כמו שאמרה חברת כנסת אחת: אסור להשוות!

והנה עוד מפנה בעלילה. לפחות בהשוואה בין בירד ללברון ג'יימס - היא צדקה. לארי בירד היה פורוורד. פוינט, ששיחק וניהל משחק מהעמדה שלוש-ארבע. ג'יימס, לעניות דעתי הקובעת, הוא בכלל גארד. פאוור גארד, כמו שמכנה אותו ביל סימונס שכבר אוזכר כאן מעלה, ואני אוסיף: פאוור פוינט גארד.

הוא הרי מנהל המשחק של מיאמי, שלא לדבר על ימי קליבלנד. למיאמי אין באמת רכז, כמו שלשיקאגו של ג'ורדן לא היה. אם כבר, זה היה פיפן, וכאן זהו לברון. בהגנה, הוא הרי שומר על מי שצריך, עם הגוף והמהירות שלו.

אם בכלל משווים - תשוו אותו למג'יק.

רוצים להודיע לעולם כי לברון ג'יימס נכנס לחמישית כל הזמנים?

אין בעיה. רק בדרך, תעברו דרך סר. ש הרמלין, ועוד אי אלו אוהדי לייקרס בכלל ומג'יק בפרט (כולל לארי בירד...) שיצחקו לכם בפרצוף.

הוא אולי הרכז השני הכי טוב בהיסטוריה. על זה מוכן להתפשר, וגם זה עולה לי בדמים, כשאני רק חושב על סטוקטון, גארי פייטון, או אוסקר רוברטסון. אולי.

ונסיים בנוקאאוט:

אני רן בורוכוב-סוקולוב-יזרעאלוב, לעולם-לעולם לא מאמין לאנשים שמתהדרים בהלוואה וחיסכון (או סרטי ראש) או כאלה שמכנים את עצמם "מלך". לא בבנק, לא בכנסת, ולא במגרש כדורסל. גיים סט, מאצ' בירד. ובורוכוב.

בפרק הבא נספר איך סוף סוף האמריקאים הליצנים גילו העונה שריקי רוביו הוא ה"שחקן עם הקליעה הכי עלובה בתולדות הליגה", וכן, זה ציטוט של פרשן. היו מקשיבים לי, הייתי מספר להם את זה בשנת 2007. אבל אני רק רב"ס.

מאמן קראטה מרמת גן.

ועד שהבינה תחדור לקדקודיכם ותבואו לאימון אצלי:

היידה-גוני נזעק מבין הגלים!

 
 
קלי מקארתי
 
 
עודד קטש
 
 
Powered By Art-Up