רק העתיד יאמר
שמע'לה פרגן יופי-יופי לארז אדלשטיין על מינויו למאמן הנבחרת. רן בורוכוב-בוגרשוב מפרשן וגם דוחף כמה תמונות, שיהיה.
2/3/2014    
 

ללא פתיחה או הקדמה מיותר, יען כי אדר כבר כאן מזמן, וילדי השכונה מפליאים בחזיזים וטורדים את נפשי שגם ככה סתורה לה, רבותי - נברך:

נברך על בואו הנאה של מאמננו האדמוני לכס המלכות של מאמן נבחרת ישראל בכדורסל. מינוי נאה ביותר לטעמי, האיש עושה עבודה יפה עד מאוד בהפועל ת"א, ויש לו ברזומה לא מעט יצירתיות ואנרגיות, שני הדברים המרכזיים אשר חסרו בסביבות הנבחרת לאחרונה.

גם אם הסגל יהיה אותו סגל, והים אותו ים, אין דין כארז אדמוני, כדין אף מאמן אחר באזורינו. ובמקרה הכי גרוע, אם חלילה ונאחס ייכשל בתפקיד, נו, לפחות יהיה אקשן.

ולמה שייכשל בעצם? האין לנו אנו שני שחקני NBA, שני קפיצי על (אלכס טיוס ושון דאוסן הבן-אליל), צרור ותיקי קרבות כמו גם צעיר-שניים-שלושה?

היידה ארז, לשנה הבאה באירופה הכבושה.

באותו עניין, סוג של.

כצפוי וכמקובל, מינוי מאמן הנבחרת התנהל מתוך סלט כללי של ביצת איכס, אינטרסים עפו לכל כיוון, לא דבר חדש במחוזות איגוד הכדורסל אשר עלי שדרות יהודית. "מלא נחשים כאן" אמר סרג'יו קונסטנזה האגדי על גבעת חלפון, רלוונטי גם כאן.

ברור כי לא אדוש בדברים, יש לי דברים טובים יותר לעשות, למשל לדחוף לעצמי לעין שיפוד מלובן. החפצים ילכו לפינת המרשתת החביבה עליהם, ויצודו לבדם את פרשנות הביצה העדיפה עליהם.

אבל בלי ציטוט מופתי של עו"ד שמעון מזרחי, כדת ודין, הרי אי אפשר. אז להלן תגובתו לגבי מינויו של ארז אדלשטיין: "משום שמאמנים אחרים כמו צביקה הורידו את מועמדותם, ארז אדלשטיין היה היחיד שנשאר ואם הוא ייבחר בהנהלה אני מאחל לו בהצלחה. רק העתיד יאמר אם המינוי היה מוצלח".

שימו לב כי בתוך המשפט הכה מפרגן, אף הצליח מר מזרחי להכניס את המילים "אני מאחל לו בהצלחה".

מאז :נאחל בהצלחה לשני הצדדים" של מנחם בגין אודות מלחמת איראן-עירק, לא נתקלנו בברכת דרך כה מלבבת. מלאכת מחשבת, לא פחות.

אני אישית הייתי מעדיף כי מר עו"ד מזרחי ינצל את קשריו לטובת טלפון לאחד, ג'ורדן פרמאר, שיבוא לשחק בנבחרת ישראל , יען כי רכזים ישראלים אחרים בכירים, גל מקל למשל, אכל וואחד פציעה השנה, ואף רכז קבוצת מכבי אלקטרה ת"א, יוגב יוגי החביב, נראה לאחרונה עם עין אחת פחות, טפו חמסה חמסה נגד ע' הרע.

אבל זה אני, מה אני מבין הרי בדיפלומטיה, אני את המקרר שלי לא יודע לסדר.

אם כבר התכנסתי, עוד כמה זוטות לי אל העם.

העונה, וכבר סיפרתי זאת, פחות ופחות מצוי אני ברזי הכדורסל המקומי. ביורוליג, אני אבוד לגמרי. (יחסית, כן? כמובן שאני עדיין מקפיד לשנוא את רודי פרננדס כדת ודין). בליגה שלנו כאן אני עוד חוטף משחק פה ושם, או לפחות איזה רבע עסיסי. בעיקר למען בחורינו הצעירים האמיצים, החל מהיידה גוני או שון דאוסן, וכלה בקיר הבטון והגיבור הקשוח.להבדיל. בין כל הזרים כבר מזמן אין לי כוח, אפילו כמה מהם טובים ומשובחים הם עד מאוד.

את אלה שכבר כאן שנה-שנתיים-שלוש, מילא, אבל החולפים לרגע קט? ימחלו לי על שאיני מבדיל ואדיש אנוכי כלפיהם עד בלי די, עם כל הכבוד לדאנקים הפסיכים של טיילר האניקט (חתול דבש?) גם העונה חזק אני במנש, יותר ויותר, על אף החשש כי לברון המשוקץ יחד עם ווייד הנתעב, הולכים לקחת אליפות נוספת.

אבל כן יש לי להגיד, כי מחבב אנוכי את המשחקים בערוץ הראשון, ההוא המושחת עם הארנונה והכל. לא בגלל איכות השידור חלילה, אורי לוי הוא לא בדיוק שדר הכדור המועדף עלי (גור שלף דווקא סימפטי בהחלט) אלא בעיקר בזכות השעה. די ומספיק לנו עם העניין הזה של משחקים באמצע הלילה.

זה נחמד מאוד לטעמי, משחק שמתחיל כשעוד רואים טיפה אור בחוץ. גם העניין הזה של משחקים בשישי בצהריים, חביב הוא בעיני. לא בהכרח מתאים לכולם, אבל נעים ונחמד, בהחלט פוטנציאל טוב להגדיל את מכסת הקהל.

מוטיב של נוחות נוחיות, ונינוחות יש בשעות האלה, מסתדר בול עם המוטו רב השנים של כדורסלע-האתר.

(דבר יו"ר הדירקטוריון: יפה לך, ההזדקנות. המשך נא מר רב"ס).

אסיים אייטמון קליל זה, בסיפור קטן:

אומרים כי אי שם באינדיאנפוליס, עדיין מסתובב לארי בירד במשרדי הפייסרס. ובין בחירת דראפט הגונה אחת למשניה, ועסקאות ושאר שכאלה, פה ושם הוא מוצא זמן לקחת את הכדור, ולרדת לעשות צחוק מאיזה צעיר פעור של הקבוצה שהעז לזרוק לו מילה.

ולמה הדבר דומה?

השבוע היה כאן בספר הרמת גני, מאמן נבחרת טוקיו בקראטה (נו מה, חשבתם שעל קריקט אני הולך לדבר?)

האיש היה בשנות ה-90 אלוף עולם, כמה וכמה (וכמה!) פעמים, והיום הוא רק המאמן הכי טוב בעולם, לעניות דעתי המוסמכת.

והוא כבר אוטוטו בן 50. נראה בן 25, אבל בן 50.

הקיצר, לימד אותנו איזה תרגיל נחמד, משהו עם סיבובים, חביב ונעים שכזה, מעין ריקוד עם מהעדות היותר עדינות של צפון טוקיו. ואז קרא לארבעה חבר'ס שלנו, ארבע ג'בארים בני 18 שגדולים ממנו בראש וחצי כל אחד. לשמחתי, לי הוא לא קרא.

תתקיפו אותי הוא אמר, מה שבא לכם. והם ישראלים מרמת-גן החבובים שלנו, הם אשכרה ניסו. אם לארי בירד משחק חיובים מול חצוף אחד של אינדי, טקאשי ימאגוצ'י לקח מולו חמישייה שלמה, ו...

ראיתם פעם סרט של ג'קי צ'אן? אז עכשיו תעלו בחזקת ברוס לי, תכפילו במטריקס, וקשטו עם טאץ' קליל של מייק טייסון. רצינו לצלם, אבל לא הספקנו להרים עדשה והארבעה כבר היו על הרצפה, בלי פגע יש לציין, רק מקופלים לתשע, וזה אחרי שכל אחד מהם הספיק להיות הפוך באוויר לפחות פעמיים. בלי כחל וסרק. כך היו הדברים, נשבע ביונה.

מאסטר האיש, מאסטר מופלא ואדיר.

אתם ישבתם לכם בבית, אני צפיתי בלארי בירד של הקראטה, ממש כאן ברמן גן.

צפיתי, ופה ושם גם חטפתי. בכל זאת, האיש מסמפט אותי.

ועד לפעם הבאה - כפיים לבורא עולם.

מצ"ב תמונה שלישית, שיהיה.

 
 
אורי יצחקי
 
 
מרווין גיי
 
 
Powered By Art-Up