בובה של יצפאן
רב"ס התחיל לראות פתאום טלוויזיה ושאר קשקושין, כך נדמה וכך מתברר. עובדה, השחיל כחצי קילו טקסט על הבובות של שמעל'ה, הג'ינג'י, הרב ואחרים.
21/3/2014    
 

עשיתי טלפון לסר ש. הרמלין, סתם ככה כדי להציק לו קצת וכדי להזכיר לו שהמצב יכול להיות יותר גרוע, ושנינו הסכמנו שנכון לרגע, חוץ מלדבר על זה שדוראנט מדהים, אין לנו כוח.

במעבר חד, סיפור צבאי קצר.

בתקופת שרותי הצבאי, תקופה שגם אני וגם צה"ל מנסים להדחיק, פגשתי אי שם בבקעת הירדן אפסנאי שכזה. מטורף לחלוטין, אבל זה היה נורמלי לגמרי שם. בחור עם גישה מעניינת לחיים, אחד שהחליף את המוטו הצבאי ב"לא יכול לתת לך, זה ספור" ב-"אני יכול לתת לך, אבל אני לא רוצה".

הקיצר, יום אחד שוחחנו, הוא ואני, בענייני בידור ופנאי. ציטוטי גבעת חלפון, חגיגה בסנוקר, אחר-כך ניסיתי לשלוף קצת חמישייה קאמרית, להיט טרי בימים הנשכחים ההם.

קם הבחור, והודיע לי כך: חמישייה קאמרית? כן, נחמד. אבל יצפאן, יצפאן זה מצחיק!

האמנתי לו. מה גם שהוא אמר זאת לתוך המגהפון איתו נהג להסתובב בבסיס באופן קבוע (סיפור אמיתי, נשבע), אז זה נשמע סמכותי.

נעזוב את צה"ל ונחזור להווה. יצפאן מצחיק אותי. כן, אלי יצפאן. לקח זמן, היו תקופות יותר טובות, והרבה פחות ביחסי ההומור האינטר-בורוכוב-יצפאנוב, אבל זה הגיע: יצפאן זה מצחיק. בובה של לילה, נו מה.

עכשיו ככה: כן, אני יודע שחלק נכבד מהתוכנית מוקדש לביפ הישראלי, ללוזונים ולשאר הביצה כאן. אני גם לא מבין חלק מהבדיחות, כי אני כבר מזמן מחרים את ענף הכדור-דשא, ולא ממש בקיא בחלק מהנפשות הפועלות.

וכן - חלק גדול, גדול מדי, הוא בדיחות "פיפי-קקי" (ציטוט של התוכנית עצמה) ו"למי יש יותר גדול".

אבל, אולם, ברם: השבוע התארח שם יוגב אוחיון. ולכבודו, טיפלו אנשי הבובה בכדורסל הישראלי, משהו יופי טופי. גם בדיחות מתחת לחגורה שכאלה, אבל גם חיקוי משובח של אריה מליניאק, המכונה כאן בכדורסלע-האתר האריה השואג (שלום מיכאלשווילי בתפקיד האריה), גם יצפאן בתפקיד שמעון מזרחי, ולצ'ופר - אסי ישראלוף בתור ארז הג'ינג'י אדלשטיין, מאמננו האדמוני-לאומי.

ובין הפיפי קקה – הם הכניסו שם כמה בומבות סופר משובחות, כאלה שאם מישהו היה כותב אותן בעיתון, אפילו כטור סאטירי, מיד היו עלבונות, חרמות, ברוגזים ושאר ענייני גנון.

באווירת הקרחנה המוטרפת של הבובות, אפשר גם להזכיר שמליניאק לא אימן כבר 30 שנה, שהכתיבה-פרשנות שלו היא במקרה הטוב חובבנית וטרחנית (לכו ספרו את מספר סימני הקריאה בטור ממוצע. תכינו מחשבון). פוזת הקואצ'ר, להבדיל מקואץ', כבר עלתה על העצבים מזמן.

(חשוב לציין - אני, רן בורוכוב-סוקולוב, חתום על הפסקה הקודמת, והנשיא הנכבד רק עושה העתק-הדבק אבל עם המון הגהות לפני שהוא מגיע לזה).

תהיה חוויה. אלוף ישראל דין שמש מול קפטן הנבחרת רן בורוכוב (צילום: יח

אפשר גם להציג את הדמות המגוחכת של שמעון מזרחי, שהפך מדון שמעון המאפיונר שעל פי יישק דבר, לבובה על חוטים אצל הפדרמנים למיניהם. האמת שיש משהו עצוב בסיפור הזה, ובאסוציאציה תנ"כית מהירה אני נזכר בימיו האחרונים של דוד המלך, ע"ע ספר מלכים א'.

אסוציאציה, כן? אל תתחילו לי עכשיו עם שאלות על מי הוא יהונתן, ומיהי בת שבע.

והג'ינג'י? מצחיק, קודם כל, מצחיק. אבל גם התוכן ישר לקישקע. פניני-לא פניני, ההצטדקויות שלא מצטדקות (או להיפך), ושאר המניירות האדומות.

ועוד דבר לזכות הבובות - למרות שהם משודרים בערוץ הספורט, הם נכנסים חזק וכואב בתקשורת הספורט בכלל, ובערוץ שלהם בפרט, על כל פרשניו ושאר סהרוריו.

נכון, יש כאן ליבוי רציני מאוד של מדורת השבט המטופשת, משמע תקשורת הספורט הישראלית העצבנית-רדודה-מתלהמת, אבל לפחות הם יודעים שהם כאלה. כמו שאמרו ב"מאחורי הסורגים": "יש מניאק שהוא יודע שהוא מניאק. הוא יודע שהוא מניאק. יש מניאק אחר, מניאק שיושב ואוכל ומעלה גירה כמו חזיר, ורק הם שם למעלה יודעים שהוא המניאק שלהם".

נסגור במשהו עם כדורסל? ככל שמיאמי מפסידה יותר, כך אני יותר בטוח שהם הולכים לסגור על אליפות שלישית. מצער, אבל זה מה. ימי האופל של לברון נפלו עלינו, תתחילו להתרגל.

ובינתיים - היידה גוני נזעק מבין הגלים!

 
 
ארווידאס סאבוניס
 
 
דריק גרווין
 
 
Powered By Art-Up