"למה לא, למה לא עכשיו?" שרו חבורת לול בראשות הצדיק האדמור הגאון אריק (בן דוד) איינשטיין, הי"ד.

אז למה לא כותב אנוכי לאחרונה, זאת השאלה.

כלומר, כותב, אבל לא כל-כך לכדורסלע-האתר. יותר פתקים לסופר וכאלה, וגם אותם שוכח בבית. ולא שבימים רגילים אני יורה קילו טקסט יומי. גם שבועי לא, כשבאה המוזה הבריזה והשטוזה, נותנים איזה אייטמון היידה גוני ובניו. אם לא באה, לא נותנים.

אבל לאחרונה, פחתה ההקלדה, ואולי מגיע לעם הסבר כלשהו.

ריישית, חם. לא צריך להכביר יותר, סיבה מספקת כשלעצמה.

שיינית, מעבר לכך שאין מוזה, יצא שאשכרה עבדתי קשה לאחרונה, והיות שאני לא צדיק כמו סר ש. הרמלין, גם אחרי לילה של מינוס שש שעות שינה יכול להרביץ קילו טקסט בענייני גבת-יגור, יש מחיר.

שלישית, בום טרח, לא מספיק שיש עלינו מונדוביפ ארור (לא ראיתי דקה!) גם פרצה עונת מלפפונים במלא העוצמה. ועונה חזקה, לא פחות. דייויד בלאט ב-NBA ועוד בקליבלנד, פרנקו בירושלים, פרנקו לא בחיפה, דנשה באילת, ואלה רק המאמנים.

ואני, אני אין לי כוח לעונת מלפפונים, דווקא כשהיא עמוסה ספקולציות, יען כי הכל מגדלים באוויר, ושבוע אחר כך הכל נעלם ולא שווה דבר. אם יהיה משהו על אמת, נניח מאמן ישראלי מחתים רכז ישראלי יליד גבת בקליבלנד, כדי שמישהו ילמד את קיירי ארווינג השמוק איך עושים פיקנרול כמו שצריך – אז נדבר.

שלישית סעיף קטן, מה גם, שיש המון מלל על כל המלפפוניאדה הנ"ל. הרבה בעברית, וגם כתוב לא רע בכלל לא פעם, עוד יותר באנגלית, ובקיצור - מה יש לי לחדש על מה שג'יילן רוז לא יודע?

הקיצר, אמרו הגשש: "אתה זרקת עליו קליפות של קלמנטינות? אני השתגעתי?! אני מקליפות של קלמנטינות עושה ריבה".

אז כנ"ל אנוכי עם מלפפונים. או משהו כזה.

רביעית, ובכן, העם השתגע, וזה כבר מעצבן על אמת.

ככה בקיצר כשהשמות שמורים בזיכרוני: יש לי פייסבוק. ופה ושם, בין ענייני קראטה כאלה ואחרים, אני לפעמים כותב שם דברים. לפעמים, לא הרבה אגב, אני גם מביע שם דעה שכזאת בעניין שכזה.

לפעמים, וזה ממש חריג, אני אפילו מעז להביע דעה בעניינים שגובלים בפוליטיקה חס ושלום. פה ושם הדבר אפילו מעורר דיון קצר, למשל עם החבר הנחמד בדיחי, שלמרות חיבתנו המשותפת להפועל גליל עליון, יש דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם, אבל וואלה, אפשר לדבר, לדון, להביע דעה. דמוקרטיה קוראים לזה אני חושב, כמו גם "דרך ארץ".

אבל בשבוע שעבר כתבתי סטטוס מסוים, מצד מסוים של המפה הפוליטית. זכותי.

חוזר שנית - זכותי.

אבל מישהו החליט לעשות לי "שיימינג" בפייסבוק. כולל פרשנות על כך שאני עוכר ישראל ומשהו, היה יחסית מנומס, אבל החברים שלו כבר לא כל-כך. והוסיף האיש וגם שלח לי מייל אישי בו "ביקש יפה" שאסיר את הכתוב, היות שאני "איש תקשורת שכותב דברים ציבוריים שמבוססים על שקרים" (נכון, כי למגירה אני לא כותב במסגרת הפייסבוק).

אה, אני גם "ראוי לגינוי כמעט כמו המחבלים". אחר-כך היו עוד כמה דברים פחות נבונים, אבל נעזוב זה כבר. איש תקשורת, משמע כותב בכדורסלע. משם גם מכיר אותי אותו בחור.

עכשיו, למרות הקריזה הראשונית, בדקתי והתעניינתי, אצל מכובדים שכאלה, רצוי שלא מסכימים עם דעתי הפוליטית או בכלל, אם זה רק אני או שאכן אני "ראוי לגינוי כמעט כמו המחבל".

אז התשובה היתה שלמרות שממש לא מסכימים איתי, על גבול המתעצבנים, אז עסקינן באידיוט, ולשם שינוי זה לא אני.

אז אחרי כל הנאום הזה:

הסטטוס ההוא נמחק. מסיבה אחת בלבד - הוא לא התאים לי בין רצף דברים חשובים על באמת, כמו אימוני הקראטה שלנו בתקופה הקרובה, או ההישגים המדהימים של חניכים שלנו באליפות ישראל האחרונה.

אין לי זמן וכוח לשטויות האלה. זה מוציא לי את החשק לכתוב, בכל עניין שהוא.

פפפפפפ. אם וכאשר יהיה לי מה להגיד, אגיד אותו. בטח ובטח במקום פרטי כמו עמוד הפייסבוק שלי. אם זה מרגיז אתכם - תגיבו, תכתבו, תנמקו, אבל תהיו בני אדם, רבאק.

ולו באמת הייתי איש תקשורת, אזי על אחת כמה וכמה הייתי כותב את דעתי, ולא רק - במקרה כזה זאת הייתה חובתי, לא זכותי. ואולי גם הייתי מקבל סוף-סוף תלוש שכר מהנשיאות.

יאללה, מספיק קריזה ליום אחד, גם ככה חם לי.

הולך לראות בשידור חוזר את הפרק האחרון של משחקי הכס, איזה מכות היו שם, יאאא אולוהייים!

בינתיים, היידה גוני נזעק מבין הגלים.