אלוהה לעם. שנה חדשה באה, בכל מקום ועץ רענן מרימים כבר כוסית חגיגית לזכר התשע"ד, שנה שאומנם בענייני כדורסל הייתה סימפטית (נפילת אימפריית הרשע של לברון, מכבי ת"א ונסי מילאנו, נבחרת ישראל וכאלה), אבל בשאר עניינים, נו, איך אמר סבי ז"ל שהיה החכם באדם: "אנחנו בנינו לכם את המדינה, עכשיו אני מסיר אחריות. תסתדרו".

הבה לכבוד השנה החדשה ננקה שולחן, כמאמר נשיאנו. מזהיר מראש כי כמו בחיי האמיתיים, ספק אם לאחר הסדר-ספונג'ה-פאנלים כל העייסק בכלל יראה יותר נקי, אבל לנקות צריך הרי.

אבק צברנו, אז זמן לשאוב. לא רק בספורט אלא בהכל!

אליפות העולם.

הודאה באשמה: לפני האליפות, אני ואיש הזאב כתבנו לנו יחד טור שכזה, שנושאו היה "למה ספרד פייבורטית מול ארה"ב". קרה המקרה והטור נגנז, והוציא אותנו קצת פחות אהבלים לכבוד החגים.

הרי האמריקאים, למרות דוראנט ופול ג'ורג', למרות שג'יימס הארדן משחק הגנה יותר מכוערת מהפרצוף שלו, למרות שדריק רוז היה בנבחרת הזאת כריסטיאן לייטנר מודל 2014, למרות שהם עדיין שחצנים וליצנים, בסוף הם הרי עשו שם חוכא ואיטלולא מכל אחת ואחת שהעזו להתחצף בכלל. מקסימום סחבו איזו מחצית, היריבות, אבל בסוף נגמר הרי 30 הפרש עם "הפרש משקר". משקר מה משקר, 30 זה 30.

לחשוב שזאת אותה ארה"ב שבביג'ינג ולונדון עבדה כהלכה כדי להשיג את הזהב, ואז עוד עם לברון וקובי ושאר הסופרמנים. בקיצר - הם יצאו גדולים, אנחנו די אהבלים.

למה אגב? חוץ מעניין ההגרלה ובכלל הארגון הרגיל של פיב"א, ארגון שלא הייתי נותן לו להרים אליפות גוגואים באולפנה של מעלה חרמש ג', כי צרפת באה בלי הרכז הכי טוב ב-NBA, ושחקן ההגנה של השנה, כי ארגנטינה לא מסוגלת להתמודד עם עומס כזה (כרגיל, באחד ממשחקי ההכרעה לסקולה נגמרות הרגליים), כי עם כל הכבוד לליטא סרביה קרואטיה - מהסגל של כולן יחד לא תוציאו שחקן וחצי שהיה עושה את הסגל של אחת הנבחרות הגדולות שלהן מימי סאבוניס/שאראס/דיבאץ'/ בודירוגה.

ובעיקר - נחזור לרגע לנבלות שגרשו אותנו ב-1492. פאו גאסול עדיין שחקן אדיר. ממש אדיר. לאנשי שיקגו אמורה להיות וואחד סכיזופרניה לקראת העונה, כי בעוד דריק רוז נראה מממ... בשל להיות מחליף של טפירו, פאו נראה ברוב הטורניר, כמו ההוא שהיה שחקן הפנים הכי טוב בעולם בשנות האליפות של LA.

רק פאו בן 34, בכל זאת. איבקה שחקן טוב, אבל לא יותר טוב מבוריס דיאו.

ובעיקר - נבארו.

הנחת היסוד שלי, לפני הטורניר, הייתה כי האליל חואן קרלוס לה בומבה, אמור להיות הפעם האס של הספאניולים.

מאמן הרי אין להם שם לספרדים, וכל הגארדים של ריאל מדריד הם חבורת לוזרים שמנצחים את אירופה 30 משחקים, רק כדי לקבל במוח מאלכס טיוס ברגע האמת.

רודי פרננדס הוא רשמית השחקן הכי מעצבן בעולם, ואוברייטד היסטרי, ללליולל מסרב להפוך לסופרסטאר שבנינו עליו, סרחיו רודריגז דווקא רוצה, אבל שאראס/ספאנוליס הוא לא היה ולא יהיה, ורוביו? נו מה חדש? מוסר מצוין, לא נכחיש כלל. מרהיב בהחלט, לא מהעולם הזה.

רק יש עוד כמה אלמנטים במשחק הכדורסל, נניח, קליעה, חדירה לסל, חוכמת משחק (רמז, לחדור לסל ולא למסור לפאו גאסול לטובת שלשה של רודי, זה לא מהלך שהייתם רואים מג'ון סטוקטון, ואלוהים יסלח לי על אזכור שני אלה באותו משפט).

נחזור לנבארו. אני חשבתי שהאליל אמור לפתור את כל הנ"ל. ברגעי האמת, ישלוף את פרצוף האלפא דוג שלו. בודירוגה, בימים שכל נבחרת סרביה שיחקה ב-NBA לא ראה אפחד בעיניים ברגעי הקלאץ'. ככה גם נבארו, עד לא מזמן. לא מאמן, לא רוביו, לא רודי, לא נעליים. לה בומבה נותן בראש.

אבל מסתבר, שהאיש הזדקן קצת. כבר בן 34, אכל מאותו מסטינג עם טל בורשטיין הרי, וברגע ההכרעה מול הצרפתים, זה כבר לא הספיק. אמנם הוא ופאו היו הפחות גרועים, אבל לבד זה לא הספיק. תם הטקס של נבחרת ספרד הגדולה, נגמרו ימי ארה"ב-ספרד- שאר העולם.

מארק גאסול, רודריגס, רוביו, הם בסיס מצוין, אבל הם לא נבארו-גרבחוסה- פאו.

אה כן, עוד תשובה לשאלה "איך ארה"ב לקחה בכזאת קלות?": הם טובים. הרבה יותר ממה שחשבנו, ולשם שינוי, היה שם גם מאמן על הקווים. ת'יבודו כמובן.

עוד לא פינינו עד הסוף את אליפות העולם מהשולחן, והדמיון הקודח כבר ירה 650 גרם טקסט.

אסיים בהערה לסדר היום:

אשתקד קטלו פרשני ישראל את טייריס רייס חצי עונה. קטלו, סובבו על האש, נעצו את הסכין, וחזק. אחר כך הם עברו לג'ו אינגלס. רייס הפך להיות השחקן הכי טוב באירופה, בערך, אז היה קצת קשה להמשיך לרדת עליו, הרבה יותר קל היה לשכוח שאינגלס היה השחקן הכי טוב של מכבי ת"א באירופה בחצי הראשון של העונה.

רייס מקבל עכשיו מיליונים אי שם בפקקים של מוסקבה. אינגלס העדיף מצידו את הפקקים של לוס אנג'לס, וירים השנה כדורים לבלייק גריפין.

למה נזכרתי בזה?

כי נכון שאלכס מאריץ' הופיע למשחקי מכבי ת"א עם בטן של חודש שישי, ונכון שדונטה סמית' נתן משחק בינוני מינוס בגמר גביע ווינר, אבל ראבאק אולי תלמדו משהו לשם שינוי? אפשר לחכות איזה שבועיים עם פסקי הדין מבית מדרשם של דעא"ש, לא ככה?

חוץ מזה, אם אתה פרשן שבשנתיים האחרונות, אומר זאת בעדינות, "מתמודד עם בעיית משקל", אתה יכול להיות קצת יותר רגיש לנושא שמירת משקל של ספורטאים. אפשר וצריך לבקר, אבל לא חייבים להתלהם יותר מדי, כאן זה לא יציע העיתונות, תודה רבה, כאן זה ענף של בני אדם תרבותיים.

סוג של.

שנה טובה עם יקר, ואם לא יהיה כאן יותר טוב (אובר אנדר מישהו?),

היידה גוני נזעק מבין הגלים.