לימונד ששוב נפצע, טיירון נאש שחזר, ספאחיה שחזר, בורשטיין שחזר, גודס שחזר, וויצ'יץ' שנשאר, קופמן ששוב נובח בגין חילופי זרים מופרזים, הקואוץ' לשעבר-קואוצ'ר בהווה מליניאק ששוזר בטקסט פניני סבתא (ריבאונד זה לא רק עסק לגבוהים, בעיה היא הזדמנות רק בתנאי שאתה עושה משהו בנידון, מה שלא מקולקל לא צריך לתקן ועוד כהנה וכשמה).

ואחרי 25 שנה בערך (הימור, פלוס-מינוס, מי סופר), הגיע להפועל ירושלים רונלד רוברטס במקום יוברט רוברטס.

עולם את פעולתו פועל.

אבל סטנלי ברנדי שן זהב חגג אתמול 50 וזה קורה פעם בחמישים שנה. ולא שחיפשתי, אבל לא נתקלתי באזכורים או בהרמת כוסית או שאגת כה לחי. אולי כי איש כבר לא אומר כה לחי, בחיי.

בעודי רכוב על הטנדר הנשיאותי בבוקרו של יום סביר, הופיעה בקול צרימה הודעת טקסט: "סססססטנלי!", נכתב שם, "סטנלי המקורי חוגג היום 50!!. שווה לציין את האירוע באתר הפופולארי שלך".

היה זה עופר סטנלי הראל, כתב מעריב שהיה ממונה בזמנו על מאורעות מכבי חיפה בימים בהם כיכב שם השן.

"אמת, יא סטנלי" השבתי לו, מבלי לגעור בו על שאינו יודע שמשבצת נרימה כוסית לחייו נדלקה אתמול באתר למשך 24 שעות באופן אוטומטי, לרגל יום הולדתו של הכביר. ועל שאינו יודע כי ימי פופולאריותנו מאחורינו או כך לפחות נדמה.

"מי שעשה אותו אגדה בארץ זה רק אתה ואני", טען האיש. "נרביץ משהו, בדרך למוסך", הגבתי והמשכתי: "היום נראה שכולם אותו דבר, בלי יחוד".

"בהחלט", הוא ענה, "היום כולם אותו שטאנץ. אנחנו יצרנו מציאות. רק חבל שקלארנס טראש לא הגיע", נאנח דרך הטקסט.

"יפה שאתה זוכר את האשפה. היה שחקן מצוין", השבתי (ואזכיר כי מדובר בשועה עולם של הליגה הצרפתית השנייה אי אז בימים, אותה ליגה ממנה הגיע סטנלי ברנדי שן זהב לישראל. אשפה שהערכנו כי אם תגיע, תוכל לבלוט כאן כמו השן.

"כן, פעם היו זמנים", הגיב.

"הלו ססססססטנלי", סגרתי את השיחה. מין קוד כזה, כמו רות סוף של פעם שאחריו יודע הדובר מן העבר השני כי תם הנושא, מוצה ואין לשוב אליו בטווח הזמן הקרוב.

ממשיך להתגלגל למוסך (הפתעה לטובה לאחר הספירה במדרגות – 712 שקלים כולל מע"מ לחמש שעות טיפול, כולל חלפים ועניינים), חשבתי קצת על דבריו של עופר סטנלי.

האומנם יצרנו מציאות? האם כולם אותו שטאנץ כיום? או שאנחנו מנותקים מספיק כדי לא לדעת, בעצם, מה הולך ומי נגד מי ולמה?

ובאמת, את סטנלי לקחנו אל הקצה. כמה מידידיי קרויים עד היום סטנלי, וברכת הלו סטנלי שגורה בפיהם בכל שעה של היום. צילמנו מקרוב את שן הזהב שלו עליה חרוט סמל הדולר, והפצנו את תמונתו ברבים - בטורים, בספרים, באתרים ואיפה לא. הדבקנו לו את הכינוי שן זהב – שתפס היטב ובעוצמה. הרמנו טור מופתי יותר או פחות ב'אקשן' עליו השלום על אודות 'קפה סטנלי' שנפתח בחיפה, ובו קורי המלצר גיינס, מלך האסיסטים של הליגה בזמנו, מגיש כדורים לסטנלי האליל.

והיום מה? האם בונים מציאות? האם מכתירים אלילים ובעלי כינויים? האם לעיתונות הפרינט נותר עוד כוח, אנרגיה, ספייס להרביץ 400 מלה מפורטות, משהו-כלשהו? האם ניתן בכלל ליצור מציאות כמו אז, או שבימינו-אנו המציאות חודרת בעד כל פתח בחלון אם נרצה ואם לא?

האמת, ספק אם אנחנו יודעים. שמעתי, עם זאת, שטיירון נאש חזר לנהריה ולימונד שוב פצוע.