אחרי חמישה מחזורים של כדורסל כבר ישנם קוריוזים שכדאי להצביע עליהם. לא לכולם יש הסבר, ונראה שמרביתם ישתנו עם הזמן, וילבשו צורה אחרת. ואם לא – אזי חלפה קוריוזיותם.

* בטבלת אחוזי הקליעה מהשדה של שחקנים בודדים, בולטים כמה שחקנים שסביר להניח שלא יצליחו להמשיך ולצלוף; עופר פליישר, למשל, קלע עד היום 21 מ – 27 (78%); בעונה שעברה היה קווין מגי השחקן בעל אחוז הקליעה הטוב ביותר מהשדה עם 64.2 אחוז בלבד (במשחקי ליגה בלבד). דרל דאוקינס, בליגה האיטלקית השנייה, היה הטוב באירופה בעונה שעברה, עם 70 אחוז מהשדה. במחשבה שניה, מי זה בייבי גורילה ליד פליישר?

וזה לא רק עופר. זה ויין קמפבל עם 72% והרבה יותר זריקות לסל, יוג'ין בנקס עם 70%, לבאן מרסר כנ"ל ונדב הנפלד עם 68%. משהו קורה לבחורים.

* עמוס פרישמן מוביל בטבלת האסיסטים. אלא שכרגיל, העיתונים חלוקים בדיעותיהם והרשות נתונה. פרישמן ב'ידיעות אחרונות' עם 36 אסיסטים (7.2 אסיסטים בממוצע. צמח לנו מג'יק סטוקטון), ב'מעריב' הוא עומד על 31, וב'חדשות' יש לו 27 אסיסטים שמספיקים לו להיות מלך האסיסטים הזמני.

סיבה הגיונית לכך שעמוס הפך פתאום סופר אסיסטנט היא, שבהפועל ת"א הוא משחק כמעט 40 דקות למשחק, שלא כמו בהפועל חולון, בעונה שעברה, שם שיחק כ-20 דקות למשחק. חוץ מזה, הוא גם הבהיר שבכוונתו להשתפר העונה בתחום האסיסטים והריבאונדים, ועד עכשיו הוא עומד בזה.

אבל. יש לי הרושם ששטיפות המוח המאסיביות בכל דיון שקשור בסטטיסטיקה וכדורסל, ונוגע לאיפיונו של האסיסט – או במילים אחרות: מתי זה כן ומתי זה לא – הכניסו תזזית יתר בתנועות העט של עיתונאים.

בעונות קודמות היו ויכוחים סביב כל מסירה של שחקן. העיתונות, עד שדנה למה וכמה והאם לרשום ולמי, פשוט לא רשמה את האסיסט אחרי שהגיעה למסקנה שבעצם, אולי המסירה הזו בכלל לא נחשבת לאסיסט.

היום, נראה לי, ישנה מגמה בולטת להוסיף כמה שיותר אסיסטים לשחקנים, בבחינת "תרשום לו, שיהיה מבסוט". מתחיל להידמות לציונים שמחלקים בכדורגל.

ובכלל, הרי לא יכול להיות שפרישמן, או מוטפצ'יץ' או מי שיהיה מלך האסיסטים בסיום העונה, יעמוד עם מספר עלוב של 5-4 אסיסטים למשחק, בזמן שסטוקטון ומג'יק סוגרים 14-13 בממוצע למשחק. לא נעים.