שלומות ונצורות,

עלטה וחשיכה גמורה. ילדים משיגים אותו לכל כדור, אין מהירות ברגליים (האמת ?אף פעם לא הייתה), הקליעה עזבה אותו, אפילו במצבים נייחים וחופשיים, והכי עצוב זה לאן נעלם לוחם "היחידה" שתמיד דאגו לפאר בכל שידור וכתבה. אכן כי כן , עצב גדול וחשיכה גמורה.

חבל שאין איזו ציפור קטנה או צרצר שיושבים על כתפיהם של גדולי שחקנינו ולוחשים להם רכות באוזן: "אנו מציעים לך לחשוב על פרישה מהמשחק, אנו רואים עלטה גדולה קרבה ובאה, ובטרם תעטוף אותנו ונעלם לנו בתוכה, בוא ונצא לחופשי ונהפוך למאמנים/פרשנים/סוכני ביטוח, או כל דבר אחר".

ואוסיף ואומר עוד דבר אחד שעצבן אותי במיוחד. בשעה 23:00 בדיוק, כהרגלי מזה שנים, לאחר שבנות הבית כבר ישנות (כמעט), אני מתיישב ומתייחד עם אלי אילדיס ומירי נבו בחדשות הספורט אבל שומו שמים, איזו בושה, איזו כלימה, איזו חרפה, מה פותח את המהדורה בערב שכולו כדורסל ישראלי? הסופר קלאסיקו מענף הביפ מארץ זרה! אתה מבין את גודל הבושה? גם ביפ, וגם לא תוצרת ישראל! איזה חרטא!

בוז לערוץ 5, בושו לכם והיכלמו, ואחרי זה עוד תרצו שאשלם לכם כדי לראות כדורסל, תתביישו. אני מתאר לעצמי את כתב ערוץ הספורט המקומי בספרד פותח את מהדורת חדשות הלילה: בישראל נערך הערב משחק צמרת בליגת חרטאבונה בין בני השרון להפועל ירושלים. אנחנו פרובינציה, לא מדינה. איזה ביזיון.

צור

לפחות ממה שאני ראיתי אצל ברק פלג העונה, אתה צודק בכל מלה. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהעלטה אכן ירדה עליו לכסותו. בהיותך איש הצפון, צור, אולי שמעת גם אתה את השמועה לגביו. מספרים שגליל עליון פנתה לגור שלף בקיץ בבקשה שיאמן אותה בעונה הזו. שלף חשב, שקל, בדק והתעניין אצל חברו הטוב, אחד בשם ברק פלג, אם יסכים לשמש כעוזרו. פלג רצה להמשיך ולשחק גם בעונה הנוכחית. אומרים שזו שמועה, אבל אם תראה בעונה הבאה את גור שלף וברק פלג כצוות האימון של הפועל גליל עליון, זכור איפה שמעת את זה. זו תהיה גם ההוכחה לכך, שהעלטה אכן ירדה עליו והוא הבין את הרמז לבד והתקפל.

שלום,

אחלה החלטה בעניין 'בעל המאה'. מעתה, לא רק נשיא תהיה לנו, כי אם גם מלך אף אליל!

מייקי

רוב תודות, אבל נשיא ויו"ר דירקטוריון מספק אותי בהחלט. אם כבר מדברים על החידה, אז בשבוע הבא היא עוד תופיע במתכונת הרגילה, בשמה הנוכחי ובפרס הקבוע של שטר ריחני בסך 100 שקל. אחרי זה ישתנו דברים. כשיבוא הרגע היא תוצג בכבוד הראוי.

נשיא יקר,

במקרה קלטתי ברשימת הקרדיטים של חדשות הספורט. תחת הערך 'במאי', לא פחות, את השם אסף ברנע. הייתכן שהפורוורד שסובב את ראשי נערות ראשל"צ וחיפה חצה את הקווים אל חיקה החמים של התקשורת? כבר הייתי בשוונג קרדיטים, ונדהמתי לראות שבמאי יציע העיתונות הוא לא אחר מאחד, זיו רסקין. נפוטיזם נפשע או צירוף מקרים משעשע? אם כן, איזו אמא קוראת לבניה זיו וניב?

שמעון

שלומות שמעל'ה. אם כבר מדברים בעניינים כאלה, זה אתה שעזבת לרגע את משרד עורך הדין והכסא ליד ספסל מכבי ת"א ובאת להפנות שאלה נאה באמצעות הלינק הנשיאותי?

להערכתי ולמיטב ידיעתי, אסף ברנע מהטלוויזיה הוא לא השחקן לשעבר, וזיו רסקין הוא לא אח של ניב. לא מתחייב על זה, אבל די בטוח.

שלום,

מאז חנוכה אני מתכוון לכתוב את זה, ושוכח. מכיוון שאהבתי את החלטת הדירקטוריון לגבי "בעל המאה" ז"ל (או עוד מעט ז"ל), (וקצת בנאלי, אבל מה רע ב-"אחד מי יודע?" כשם עתידי?), ורציתי לברך את הדירקטוריון ב"סחה!", חזר לי הרצון לכתוב על מאמננו הגולה.

כיניתי אותו עד כאן מאמננו-הגולה, כדרכו של הנשיא, אולם מאחר שמטרת הפניה היא להציע שינוי שם, לא אעשה זאת עוד (אלא אם תידחה הצעתי, ומניסיונם של אחרים נדמה לי, הגם שאינני אביב לביא, שהיא אכן תידחה).

וזאת הצעתי, בהתבסס על השיר החנוכאי הידוע: "חנוכיה לי יש, רוקדת בה האש, ושחה לי בלאט, על כד קטן נחמד". בלאט ייקרא מעתה "סחה לי", גם בשל היותו קליבר (אף אם טרם נבחר לתותחן), גם בשל היותו חביב (אף אם לא נבחר ולא ייבחר לחביב הסיפרה), ובעיקר בשל השיר הלז. ואפשר גם "סחה לי בלאט", על משקל "סוס היאור פייסל-פייזר", בו מוסיפים כינוי לשם, במקום להחליפו.

זהו. עד כאן הצעתי (הצעותיי?). האם תאמצו איזו מהן - אם נחיה, אז גם נראה.

שלומות,

צורי

שלום לצורי הרהוט מכל אדם,

הצעתך נתקבלה במערכת. כיוונים שונים של סחה לי בלאט בעניינו של מאמננו הגולה כבר נשמעו בעבר ולא התקבלו. היטבת להציג אמנם את הדברים, אבל כפי שצפית אכן פגעת. הצעתך נדחית בזאת.

והנה עוד אחד מצורי:

רק להשלמת האייטמון בעניין ירז'י וולש: הסיבה ש-Jiri זה ירז'י, היא שלא באמת כותבים Jiri, אלא שבמקלדת שלנו האות הנכונה לא נמצאת, והיא R עם ^ מעליה.

פעם, לפני כ-30 שנה להערכתי, התארח בביתנו (בית הורי, כן, אני לא כזה חטיאר!) יהודי נחמד מצ'כיה (אז צ'כוסלובקיה), ומאחר שלי היה איזה שיגעון למספרים 1-10 בכל מיני שפות, ביקשתי שילמד אותי גם בצ'כית. והוא לימד. אני לא זוכר את כולם היום, אבל המספר 3 בצ'כית הוא משהו כמו Tri, אלא שה-R היא עם הכובעון למעלה, והוא לימד אותי שיש לבטא את האות RZH, בערך. כלומר, ר' מתגלגלת (של עזות המזרח) בצירוף משהו שהוא בין ז' (כמו ז'אן רנו) לבין ש (כמו שרף).

וזה ש-J ברוב השפות המזרח-אירופאיות זה כמו Y באנגלית, ולא כמו G, זה ידוע. ולכן - Jiri הוא בעצם משהו שבין ירז'י ל-יירשי. אגב, יתכן שה-^ הוא בעצם הפוך, עם הקרניים למעלה, את זה אני לא ממש זוכר.

להשכלה.

נאה, אין ספק שאתה טוב. תיק של ספורט 24 כבר שלחתי לך עד כמה שזכור לי, לא כל כך נשאר לי מה להציע לך. בעצם איזה ספר טוב לא יזיק, אבל בינתיים נסה להשיג אותם דרך 'בעל המאה' ברגע שתשנה פניה ופרסיה.

שלומות ונצורות,

בתגובה לאייטמון בנוגע לידיעותיהם של שחקנים את השפה העברית לעומת ידיעת השפה הספרדית. ראשית, ספרדית הינה השפה המדוברת ביותר בעולם ומשכך הגיוני כי שחקנים ידעו לדבר ספרדית. כאמור, הסיכוי ששחקן ייחשף לשפה זו בצורה כזו או אחרת במהלך חייו עולה עשרות מונים על הסיכוי כי ייתקל בשפת הקודש אי שם בנכר (למעט מספר מקומות כגון: הודו, תאילנד, ברזיל).

שנית, ההשוואה אינה במקומה שכן קיים משתנה מהותי בבדיקה והוא שבספרד נמצאים "זרים" אירופאים ואילו בישראל נמצאים "זרים" אמריקאים. נתון זה משפיע על התובנה, שכן כל אירופאי (כמעט) לומד לכל הפחות שפה אחת מלבד השפה של ארצו ויש סיכוי סביר ביותר כי מוצאה של שפה נוספת זו (ויתכן גם השפה שלו) הינה לטינית. ומשכך, השתלטותו על השפה הספרדית הינה קלה וטבעית.

לעומת זאת, עברית לא דומה לכלום, לא מזכירה כלום, ולא נשמעת כמו דבר ששמעת בעברך (אלא אם כן הינך מצאצאי ישמעאל).

שלישית, לאמריקאים יש נטייה להרים אף, סוג של סנוביות טבועה- ולא לעשות את המאמץ המינימאלי ללמוד את שפת ה"ילידים", כל שכן את שפת הקודש הזרה להם כל כך.

לאור האמור לעיל, נדמה לי, על אף שאיני אביב לביא, כי אם תפנה להוווו וויל סולומון הוא לא יידע טורקית, או לכל אמריקאי אחר אשר משחק בארצות אירופה.

ולכך מובילה השאלה האם מאמנינו הגולים שולטים ברזי שפת המקום? היודע רבי פנחס הגרשוני ספרדית? שמא דרוקר או קצורין יודעים צ'כית בלגית פלמית וכו' - שווה בדיקה.

שלומות

שמיל

הרבצת וואחד הסבר, שמיל. לא זכרתי שאתה עד כדי כך אליל. נאה דרשת. רק אזכיר, שאתה מדבר על אייטמון שכבר ירד לארכיון ובו הבעתי סוג של רעם ותרעומת על כך שכל זר בליגה הספרדית בכדורסל מדבר תיק-תק את שפת המקום ואצלנו זרים של 15 שנה פולטים שלושה וחצי משפטים בעברית לכל היותר.

בעניין זה, ובהקשר למשהו שכתבתי על ווילי סימס באותו אייטמון, גם לאורן יש מה להוסיף, ואלה דבריו:

אני די בטוח ששמעתי אותו מדבר בעברית שוטפת (לא בראיון, כשעמדתי לידו בטורניר הסטריטבול בקיץ האחרון), וזה גם די הגיוני. בכל זאת, הבן אדם חי פה כבר עשרים שנה, מתוכן עשר שנים מחוץ לבועת הכדורסל שמאפשרת לזרים להסתדר כאן בלי עברית.

אורן

נאה.

אוקיי, עברנו הלאה לעוד אחד של שמיל.

שלומות ונצורות,

האם משחקי הנבחרת בהולנד נחשבים מבחינה סטטיסטית כמו משחק רשמי? האם זה יתוסף למספר הופעות, נקודות וכו'. ואם אני כבר שואל האם משחקי ידידות נספרים בסטיסטיקה זו, נדמה לי שכן, אבל איני אביב לביא.

לא, המשחקים בהולנד לא נחשבים. הקאדר שיצא לשם הוא הנבחרת האולימפית הוא משהו, הלא הנבחרת הראשונה של ישראל. לפיכך, שום דבר משם לא יתוסף לשקלול המצטבר.

שלום לך,

השחר העולה כתב כי: "מה הסיפור של פורטלנד? עשרה ניצחונות רצופים? ועוד בלי התקווה הגדולה גרג אודן? פורטלנד? מישהו זוכר מתי הם דמו לאחרונה לקבוצת כדורסל ולא למעון לעבריינים צעירים ומבוגרים? הרי לא נשמע כדבר הזה מאז ימיה של הקבוצה הגדולה של 1990".

ברצוני להסב את תשומת לבכם, אל עונת 1999-2000 בה פורטלנד סיימה עם 59 ניצחונות. בהיעדר מקור סטטיסטיקה בנמצא, אני לא יכול לברר אם היו מהם 10 רצופים, או 11 יותר נכון, כי אתמול שוב הם ניצחו, הפעם את סיאטל. אבל אין מקום כאן לומר כי עברו כל כך הרבה שנים. אותה עונה אגב, הביאה הפסד צורם ללייקרס בגמר המערב, אבל עדיין הישג יפה לכל הדעות.

תודה לכם, ויום טוב.

גיל

סר ש. הרמלין עודכן בפרשה. בינתיים הם כבר ב-13 רצופים, כשהאחרון נגד פילדלפיה חזק ונאה: פיגור 9 במחצית, הפך ל-25 הפרש בסיום. נאה.

שלום,

הקטע עם ירז'י וולש הזכיר לי שזה זמן רב אני תוהה מהו שמו הפרטי של שטומברגאס הליטאי. נדמה לי, על אף וכו', שהוא כונה בעבר יוליוס, ג'וליוס, שוליוס, שאוליוס (שגרם לי לכנות את חברי שאול בכינוי שטומברגאס) ועוד. מהו, אם כן, שמו האמיתי? אודה לך אם תוכל להשיב לי.

דביר

אהה, דביר, לכלכת. יושב החבר סאוליוס שטומברגאס בחיל התותחנים של כדורסלע כבר מספר חודשים, ואתה עדיין שואל איך מבטאים את שמו? בוש לך והיכלם. או שמא נאמר זאת כמנהגנו כאן: בחו"כ.

ועד כאן להפעם.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.