כידוע לבני העם ובנותיו, בתקופה האחרונה אני מתגלגל על הכבישים הרבה יותר מאשר בימים רגילים, וזו בעקבות שיפוץ הלשכה הנשיאותית ובמלאות שלושה חודשים וחצי לשהותנו בבית הסבתא בהדר יוסף.

אגב, הדבר הטוב ביותר במגורים בהדר יוסף, מעבר לכך שמדובר בשכונה שקטה ונעימה, היא הקרבה לאולם הכדורסל. יצא לי לשדר שלושה משחקים של הפועל ת"א בליגת קזינו 2 ואל כולם הגעתי בהליכה, תוך טיפוס על הגשר שמעל רחוב שטרית. תענוג בלתי רגיל, עניין של חמש דקות.

אבל אם לחזור לעניין הקודם, במסגרת הנסיעות המרובות של הלוך-חזור, חזור-הלוך, וגם הלוך-חזור-הלוך-חזור ושאר קומבינציות, נתקלתי לא פעם בשיר הזה. הנה הוא כאן.

Somebody that I used to know

שקלתי יותר מפעם אחת אם הוא ראוי לקבל אייטמון משלו, והאם יש סיבה מספיק טובה. לא ממש מצאתי, לא ממש השקעתי מחשבה והזמן רץ הלאה. קל מאוד לרוץ הלאה כשהראש מלא במשימות קטנות וסימון וי על דברים, כמו שתקופת שיפוץ ממושכת מעמידה בפניך.

ואז דורון פרקינס חתם בקאנטו.

ואז קיבלתי הפנייה לסרטון המיוחד של חמישה חברי הלהקה, שמנגנים את השיר על גיטרה אחת. וכשהצצתי בו לראשונה היו בו 46 מיליון ציפות ומשהו. עכשיו כבר יש 48 מיליון ומשהו. ולא ברור איך כל אלה לא מגיעים לקרוא כדורסלע-האתר, אבל זה כבר עניין אחר.

ועכשיו, אחרי שפרקינס סגר בקאנטו והוא בהחלט somebody that I used to know אני חוזר לאחת השאלות שסקרנה אותי מהרגע הראשון ששמעתי את השיר הזה:

האם קולו של החבוב שממוקם באמצע, שלישי משמאל וגם שלישי מימין, שמתחיל לצוות החל מהדקה ה-1:38 של הסרטון ואחר כך גם ב-3:08, הוא לא ממש, אבל ממש, חיקוי כמעט-כמעט מדויק לקולו של סטינג כפי שבא לידי ביטוי נניח בשיר כמו Roxanne האגדי ואחרים?

הנה השיר ההוא של פוליס וסטינג.

אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת, אם כי בסופן של אותן תמיהות די ברור לי שהקולות דומים מאוד. מאוד מאוד אפילו.