לא זוכר באיזו תחנה זה קרה או באיזה יום, אבל אין ספק כי מדובר באחת מתחנות הרדיו הישראלי מתישהו בימים האחרונים. אף ברור, כי בזמן האירוע רכבתי על הטנדר הנשיאותי בפאתי העיר, אי-שם לכיוון שיכון ותיקים-השיכון.
ברמת גן-העיר, כמובן. איזו שאלה.
אגב, איזור נאה כרפאל הוא שיכון ותיקים-השיכון. ברם, אינני די ותיק, כפי הנראה, כדי להרשות לעצמי מגורים במקום היוקרתי.
כך או אחרת, אחרת או כך, לפתע, בלי שום התראה או אזהרה, מבלי להודיע ולהכין מראש, הפגיזו שם שיר-שיר. ואחריו, יאאא אולוהייים, עוד שיר-שיר. רצף מרגש, מפתיע, מענג.
שעת בוקר היתה זו נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא (שמשדר אגב בגל"צ בצהרי היום בעזרת קולו העמוק והמפויס). ולפתע הגיחו הפיקסיז משום מקום, מרחק שנים רבות מאז הולידו את השיר ופשוט זמררו וצמררו גם יחד.
ברדיו הישראלי. ביום חול. בשעת בוקר, כך נדמה לי.
הפיקסיז היו שם כדי לפתוח עשרים הפרש מהיר מול העשתונות שלי, שפשוט איבדו את העשתונות.
זמן קצר מאוד לאחר מכן הפציע אביתר בנאי בקולו הייחודי, כדי להרביץ את הגרסה שלו ל'חתונה לבנה' של שלום חנוך.
והרי אני שואל אתכם: מה עוד צריך אדם (נשיא, במקרה הזה) כשהוא רוכב על טנדר נשיאותי בשעת בוקר בעיר ההומה?
לא הרבה יותר. תיפח רוחי ונפשי גם יחד אם אני משקר.
היידה פיקסיז.
והיידה אביתר נעים הזמירות.
