שלום ערן,

אני עוקב אחר ליאור אליהו כבר הרבה שנים והוא אחד השחקנים האהודים עלי ביותר. לדעתי הוא גם אחד השחקנים הטובים ביותר שהיו בארץ. יש לי שתי שאלות: איפה היית ממקם אותו ברשימת הישראלים הטובים ביותר בכל הזמנים ומה דעתך על ההידרדרות הנמשכת שלו מקו העונשין?

תודה,

דניאל בארי

מיקום בכל הזמנים הוא תמיד בעייתי. על סמך מה קובעים? מספר תארים? סך נקודות? רמת אטרקטיביות? מספר הפעמים שהלסתות נשמטו כתוצאה מפעולות שלו? הישגים בליגה או באירופה? הערכות של פרשנים ומאמנים? אין קוד לעניין הזה ולכן כל בחירה נכונה לאותו רגע ועל פי אותו קריטריון ואותה דעה בלבד.

האמת היא שאני לא יודע לענות על זה כרגע, וגם אם אגיד שמבחינתי הוא במקום ה-3 או ה-13 אין לזה חשיבות ממשית. סתם מספר לא מבוסס. שאל אותי את אותה שאלה בעוד שנה, ומן הסתם אתן לך תשובה אחרת. אני גם חושב שלא נכון לקבל החלטה כזו לגבי שחקן פעיל. כשיסיים את הקריירה אפשר יהיה אולי, אם נרצה, לנסות ולרדת לפרטים על פי קריטריונים מסוימים שייקבעו מראש.

אמירה שאני יכול להניח את ידיי עליה בוודאות כמעט מוחלטת – ושוב, זו דעתי בלבד – היא זו: ליאור אליהו הוא השחקן הכי מיוחד שהיה לישראל ברמות הייצוג הגבוהות. כנראה לא הכי טוב, אבל הכי מיוחד.

מיקי ברקוביץ' היה גארד סוחף ששמו הלך לפניו, דורון ג'מצ'י היה קלע מחונן ואירופה רעדה מהידית שלו, עומרי כספי שורף את המגרש ברמה הגבוהה ביותר, תני כהן-מינץ ז"ל היה אגדה בזמנו, וכך הלאה והלאה. אבל אני לא מוצא אפילו שחקן ישראלי אחד שניהל קריירה על פני עשור לפחות ועוד ידו נטויה, ששילב כל מה שיש לאליהו וכל מה שהוא עושה: גובה, יכולת כדרור לאורך המגרש, ראיית משחק ורמת מסירה, סגנון מעניין, תנועה בלי כדור, זריקה אפקטיבית וייחודית כמו שלו, וכל זה ברמות של יורוליג ויורוקאפ וצמרת הליגה הישראלית על פני שנים רבות.

אין שום דבר שיכול לקחת ממנו את הייחוד הזה. אפשר לטעון נגדו הרבה דברים, שרובם קשורים להצגת פיזיות, יציבות, השקעה ועניינים מנטליים. דברים שהשאירו אותו ברמה מסוימת ומנעו ממנו אותי קפיצה ל-NBA. אפשר גם להצביע על נפילות במסגרות האירופיות. אבל זה כבר נושא אחר.

לסיכום – אליהו הוא המיוחד ביותר בעיניי. אין לי מיקום או דירוג מדויקים למסור לך כאן, אני מניח שהוא בטופ 10 של ישראל בכל הזמנים. שיהיה, נו. ביקשת.

נושא העונשין? חידה. הוא מעולם לא היה קלע עונשין של 8 מ-10 בעיניים עצומות. אליהו הוא לא השחקן שאתה רוצה על הקו בשום שלב של משחק. בארבע השנים האחרונות הוא קלע של 50 אחוז ומטה, ולפעמים גם הרבה למטה. לשפל הוא הגיע בפלייאוף האחרון – 27% ב-8 משחקים עם הפועל ירושלים. זה לא מנע ממנו לזכות באליפות, אגב, עוד הוכחה לכך שהעניינים האלה נדחקים לשוליים כשהעסק מצליח, ועולים לכותרות כששום דבר לא הולך.

כדאי לזכור בהקשר הזה שאליהו כמעט שלא זורק וקולע שלשות, ואם גם העונשין לא שם – מה נשאר בעצם? הרבה מאוד דברים טובים, מתברר, אבל פחות מכפי שיכול היה להיות.

וזה, אני חושש, או אולי חושד, מה שיישאר מליאור בסוף הקריירה כשיפרוש: שחקן מוביל ומיוחד עם כוכבית שמשמעותה: האיש לא מימש את מלוא הפוטנציאל, היה שונה ובעל איכיויות נדירות, אבל לא לקח את עצמו אל הקצה ופיספס.

ויחד איתו, כולנו.