הסיפור של מוטי אמסלם על ברנדון וויליאמס, והדרכים המשונות בהן נוהגות קבוצות בשחקנים זרים, הזכירו לי קטע עתיק יחסית שלא סופר כאן אף פעם. חוויה שעבר ג'יי ג'יי יובנקס, שקלע פעם 101 נקודות לזכות מכבי בדרבי רמת-גני נגד בית"ר, שיא כל הזמנים בליגה הישראלית. יש מי שיזכור אותו ודאי גם מהפועל אילת. סקורר בן סקורר, שחקן עם חוש ריח מפותח מאוד לחישוקים וטבעות בכל אולם ובכל מקום, ושן זהב מנצנצת בפיו באור יקרות.

הקטע הזה לקוח ממקום אחר, ללמדכם שלא רק כאן שולטים אי-סדר, ערמומיות, חוזים שלא שווים הרבה והבטחות ששוות עוד פחות. איטליה, מדובר באיטליה. ליתר דיוק, איטליה של תחילת שנות התשעים, תקופה בה הכדורסל היה דומיננטי מאוד שם והושקעו בו סכומים גדולים כדי למשוך זרים מובחרים מה-NBA.

המקרה של יובנקס היה שונה. הוא הגיע לרימיני, קבוצה קטנה שעלתה בתוך שנתיים לליגה הבכירה וחיפשה חיזוק. יובנקס שיחק בה ארבעה משחקים בלבד והוחלף. מילא, הרבה שחקנים היו ועוד יהיו במצב כזה, אבל יובנקס, בוגר מכללת לואיוויל, אז בן 25, קלע 32.5 נקודות למשחק. מוזר ולא מובן. מגיע שחקן, תורם ומעל ומעבר ומודח מהקבוצה כל-כך מהר?

רימיני היתה התחנה האירופית הראשונה שלו. יום אחד, אחרי שחרש לא מעט את הליגות הקטנות בארצות הברית, אמר לו מאמנו באחת הקבוצות שם, מייק סילבסטר, שרימיני מחפשת סקורר שיקלע 25 נקודות בממוצע למשחק ומציעה לו להגיע על חשבונה לאיטליה כדי להיבחן. סילבסטר הוא אחד מחמישים הקלעים הגדולים בתולדות הליגה האיטלקית ובילה שם מספיק שנים, כך שיובנקס הניח שהוא יודע על מה הוא מדבר והבין שעומדת בפניו הזדמנות לצאת קצת מהאפרוריות, ואולי גם להרוויח יותר משמונה מאות דולר לשבוע כפי שהשתכר באותה תקופה. הוא בחר לעלות על מטוס.

כשנחת, ציפה לו משחק אימון נגד איל מסאג'רו רומא, אחת הקבוצות הגדולות. יובנקס קלע שש שלשות ושלושים נקודות בסך הכל. רימיני התרשמה. צ'יק-צ'ק נסגר חוזה בסך 150 אלף דולר לעונה, והוא קיבל דירה ומכונית. החוזה היה מובטח, כך נאמר לו וכך גם סוכם.

כשיובנקס הוחלף הוא הבין, שבאיטליה שום דבר לא מובטח. כלומר, כל עוד יישב שם ויעביר את העונה, ימשיך לקבל את כספו מדי חודש. אבל ברגע שהוחלף אחרי ארבעה משחקים בלבד, ובגילו הצעיר, מה הוא אמור לעשות בדיוק? לשבת רגל על רגל? לפגוע בשם שלו? למנוע מעצמו עונת משחקים? ובדיוק כמו במקרה של גבעת שמואל וברנדון וויליאמס, כאן נכנסות לעניין הטקטיקות השונות וניסיונות הפשרה.

עוד קודם לכן עמדה תלויה באוויר שאלת החלפתו. האיש קלע יותר ממה שביקשו ממנו, העמיד נתונים אחרים ראויים מאוד (63% מהשדה), ובכל זאת נשלח לפינה בתום חודש. איך זה קורה? מאוד פשוט: רימיני היתה קבוצה צעירה שהפסידה בכל משחקיה. לא היה לה סיכוי של ממש להשיג ניצחונות מול חזקות ממנה. ואז הגיע משחק גביע מול סיינה של דארן דיי. רימיני הפסידה ובסיום אמרו לו אנשי סיינה, שלא הגיע לו.

'מה לא הגיע לי?', שאל יובנקס.

'מה, לא שמעת?' הופתעו אנשי סיינה. 'רימיני הודיעה שהיא מחליפה אותך'.

אף אחד מרימיני לא דיבר עם יובנקס. אף לא אחד. הוא ניגש למאמן, שלא היה מוכן לדבר על כך והיפנה אותו לג'נרל מנג'ר. 'הוא יפגוש אותך בעוד חמש דקות במשרד', אמר המאמן. טוני זינו, חבר של יובנקס ואחד הזרים של הפועל חולון בעבר, אמר לו שמשהו מסריח. הוא שמע שלארי מידלטון נמצא בעיר. מידלטון שיחק בשלוש השנים הקודמות בטרייסט, אבל נותר חופשי ולא פתח את העונה. 'אם מידלטון ברימיני,' אמר לו זינו, זה אומר רק דבר אחד: 'הוא כאן כדי לתפוס את מקומך.'

יובנקס תפס את הראש. כולם ידעו, חוץ ממנו. האוהדים, השחקנים, ההנהלה, אפילו סיינה היריבה. והוא מחייך על המגרש, סבור שדברים מתנהלים כרגיל. הוא היה המום. הגנ'רל מנג'ר ריקרדו קרבליני הופיע ואמר לו שהקבוצה החליטה להחליף אותו ברכז. מקצועית, הרעיון היה נכון. רימיני הפסידה משחקים בדקות האחרונות בעיקר בגלל היעדר רכז מנוסה. 'נשלם כל מה שמגיע לך', הבטיח קרבליני לשחקן ההמום.

אבל דברים השתבשו בדרך. התברר שרימיני אינה מוכנה לשאת ולתת עם הסוכנת האמריקאית של יובנקס, אלואיז ספרסטין. מספר שבועות קודם לכן הנחתה ספרסטין את יובנקס לכתוב מכתב להנהלת הקבוצה, לפיו אם זו לא תטפל בכל התקלות במכונית שמסרה לו, אין בכוונתו להתייצב למשחק הקרוב. מאותו רגע שרפה עצמה בעיני אנשי רימיני ויובנקס נותר לבדו. בעצם, ארוסתו היתה איתו, אבל רקע משפטי לא היה התחום החזק שלה.

הימים חלפו ויובנקס לא שמע דבר מאנשי הקבוצה. כעבור שבוע אמר לו אחד מבעלי התפקידים, שרימיני מנסה למצוא לו קבוצה אחרת. מבירור נוסף שעשה הבין, שככה נוהגת הקבוצה במקרים כאלה. אומרים לשחקן שמנסים לעזור לו ולאתר עבורו קבוצה מתאימה, ובינתיים מעבירים זמן כדי לא לשלם מיידית את מלוא החוב המגיע לו. מנסים למשוך זמן, כדי שהשחקן יישבר, ירצה לעזוב ויעדיף לוותר על הרבה כסף ובלבד שיוכל להשתחרר מהסיטואציה המחורבנת אליה נקלע.

זו מלכודת. ככל שהזמן עובר וככל שהשחקן מתעייף מלשבת, לא לעשות כלום ולאבד זמן וכושר, כך יכולה הקבוצה להגיע לעסקה נוחה מבחינתה בנוגע לגובה הפיצוי. שלושה שבועות עברו מאז הודיעו לו שאינו ממשיך לשחק בקבוצה, ורימיני טרם התפנתה לשבת עם יובנקס בצורה מסודרת.

לרוע מזלו, הוא נאלץ גם להתפנות מהדירה שהקבוצה העמידה לרשותו. מאיזושהי סיבה החל להתפשט טחב ירוק ומגעיל על קירות הדירה בקצב מפחיד, והוא היה מוכרח לעזוב ולעבור לבית מלון קטן. ארוסתו סבלה מאלרגיה והחליטה לעזוב את המקום ולשוב לארצות הברית. הנהלת הקבוצה ניסתה להכריח אותו להישאר בדירה, וטענה שהתפתחות הטחב על הקירות היא אשמתו הישירה, כיוון שתלה את בגדיו המכובסים בתוך הדירה ולא מחוץ לה.

יובנקס הלך ונשבר. כל אחד אוהב להרוויח כסף והרבה, אבל השעמום גבר עליו. הוא ישב ימים שלמים מבלי לעשות דבר והחל להשמין. כתוצאה מכך החליט שעדיף להתפשר ולעבור לשחק במקום אחר. 'אני יותר מדי צעיר בשלב הזה מכדי לא לשחק בכלל', חשב לעצמו. הכסף הוא לא הכל. בסופו של דבר, הוא אוהב לשחק כדורסל לא פחות מאשר להרוויח כסף מכדורסל. לא נותרה לו ברירה אלא להתפשר על פחות מהמגיע לו. הרבה-פחות.

וגם אחרי שהושגה פשרה בינו לבין הקבוצה, הוא נותר בעיר. הסוכנת שכנעה אותו להישאר והמשיכה ללחוץ עליו גם כשאיבד סבלנות, שלא יעזוב את רימיני בשום אופן עד שיקבל לידיו את הכסף. אחרת, היא אמרה לו, לא תראה את שכרך לעולם.

יובנקס הספיק לקבל שתי משכורות, 30 אלף דולר בסך הכל. רימיני נותרה חייבת לו 120 אלף דולר על פי החוזה. היה ברור לכל שהוא יכול לשכוח מקבלת מלוא החוב. יחסית לברנדון וויליאמס של גבעת שמואל, מצבו היה טוב. הוא ויתר על 70 אלף דולר מתוך הסכום והסתפק ב-50 אלף. אמנם מכה קשה לאגו, אבל גם חוויה מאלפת לזר בתחילת דרכו ולקראת המשך הקריירה רחוק מהבית.