נע ונד היה פיני גרשון שנים רבות בטרם כונה רבי פנחס הגרשוני בידי מנהיגי כדורסלע-האתר. היה פה, היה שם, אימן בחיפה, אימן גם בכפר המכבייה בימים שלפני וינטר וזיסמן. אפילו באוסישקין עבר, עוד בטרם נחרב. אף בכפר בלום היה והנחית שם אליפות היסטרית לא מעט בזכות דורון שפר, שהפך עם השנים למיני-רב בפני עצמו. וכמובן בראשל"צ וסביבותיה, עת הביא לשם בשאון רב את קווין מגי וסטיב ברט ההוא, בלי הג'וניור.

יצא לו, לגרשון, שם של איש שמח ועליז בחלקו, אבל לאורך השנים נקשרו בשמו גם כישלונות עסקיים כאלה ואחרים. הוא נחשב לגאון שלא הצליח לשלוט תמיד בענייניו והכסף נזל לו בין הידיים. למזלו, הכדורסל הרים את מי שכונה בהמשך הקריירה שלו חתול רחוב שחי על חכמת חיים. להבדיל מחתול אוניברסיטאי מפונק, כן?

'אמא, הבאתי לך גביע' זעק אל תוך המצלמות אחרי הזכייה הראשונה של הפועל בירושלים בגביע, ואז התוודענו לראשונה לקשר החם במיוחד בינו לבין אמו. עוד לפני כן נמרח בקצפות ובלס דובדבנים על כתפי אוהדים ובהם גם אנשי חב"ד העולצים נוכח ביצועיהם הנהדרים של הגויים אנדרו קנדי, מייק גיבסון והגוי המגויר-או-משהו הקרוי עד עצם היום הזה ברד ליף, ונפשנו יוצאת אליו בכל פעם מחדש.

שהרי לא היה כברד ליף – וכמו ברד ליף לא היה. פשוט לא.

אבל אם לחזור לגרשון, נראה שכבר אז, בשבתו מלוא כובדו (דובון או לא דובון) על כתפי אנשי הגליל המחצצרים בתרועות, דבק בגרשון סוג של תדמית דתית-משיחית. בראיונות רבים נהג להזכיר את השפעתו של האל הטוב והרביץ אמירות סביב שלטונו של היושב במרומים. ומשהגיע למכבי ת"א כבר היה כל כך חשוף וגיבור ועצום ורב תרתי משמע, שקשה היה להתעלם ממנו ומהרב גלויברמן. כן, רבי פנחס הגרשוני נקרא לו. כך ולא אחרת.

בתום שנים בהן עקץ וסנט וביקר את מכבי ת"א כאחד ממנהיגי האופוזיציה, שלף אותו שמעל'ה המזרחי מן הכותל המערבי ויעשהו מאמן מכבי עלית. גרשון התאפס קצת, הביא איתו את מי שהפך עם השנים למאמננו-הגולה, והשניים קיפצו אל צמרת הכדורסל האירופית בסיוע האל הטוב בשמיים, מטובי הגארדים שבנמצא, הידוע גם כאין עוד מלבדו. מוזר, כל השנים חשבנו שרבנו התכוון בכלל לברד ליף.

טוב שם טוב משמן טוב, יש אומרים, אבל גרשון היה גם מאמן שמן וגם מאמן טוב, והדליק את משואות נוקיה-ההיכל בזו אחר זו. הוא המשיך להסתבך, כהרגלו, עם כל מיני שטויות שאמר לאורך השנים מבלי שהצליח לעצור בעצמו, אבל נעשה סלבריטי ברמות מטורפות שכמותן ספק אם היה בין מאמני ישראל. הוא ריקד על הקווים, טפח על כתפי שופטים, איבד עניין בליגת קזינו המשמימה, התמקד באירופית, העמיד את שמעל'ה באור אנושי לגמרי וגרם לו לחייך ולצחוק, הרביץ פנינים ובעיקר היה מפוקס.

אכן כי כן, היה אומר על זה ד. דבורין, גרשון הביא את המלה מפוקס אל המוני בית ישראל ומאז הם משתמשים בה השכם וערב. המהדרין נוהגים לעשות זאת גם בשעות הצהריים. בסופו של דבר, תמה תקופה, נשבר הזובון לכולם זה מזה והגרשוני שבין אליפות אירופה אחת לשנייה הספיק גם לפרוש יען כי התעייף עם הזמן, איים שוב בפרישה.

אלא שאז, כבמטה קסם, עורר אותו רעש אדיר. היה זה מבול שטרות כסף מרשרשים שנחתו על ראשו מידי האולימפיאקוסים. הם החליטו להביא אליהם את מי שהגיע לשלושה מעמדי גמר יורוליג רצופים (ולהבדיל מספאחיה ומאמננו הלאומי, לא הפסיד אפילו תואר אחד במסגרת המקומית), ולהפוך אותו לזה שיבעט בתחת של אוברדוביץ' ויקיים וידוי הריגה כהלכתו. הגרשוני אמנם גבר יותר מפעם אחת על הסרבי בעונה וחצי שלו בבית המשוגעים הקרוי יוון, אבל בסופו של דבר מי שנבעט היה דווקא הוא. על ידי אלה שהביאו אותו.

כעת, נכון לקיץ 2008, מאמן נבחרת בולגריה הינו. ויש האומרים בהתנדבות או משהו. לכו תדעו, אצל רבי פנחס הגרשוני כל דבר יכול לקרות. בהנחה שהוא מפוקס.